קלפים מחייהם של הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד
לקט מכתבים, הקלטות שיעורים וסיפורים
ציפורה, איך את מעזה?
בורקס, עוגה לשבת.. והיא לא מדברת. היא ממש לא דיברה. חיבקה אותי, חייכה ובוכה, דמעה וחיוך וזה הכל.
כבת שרות בקרית ארבע, היתה לי משפחת הורביץ, משפחה מאמצת. משפחה נפלאה, אשר נתנה לי הרגשה של בית.
דינה, באופן אימהי המאפיין אותה, ניגבה את הדמעות מפני. היה לדינה יכולת אינטימית להרגיש, להיות אתך.
אלי הורביץ בפנייה לרב צבי יהודה שיקבלו לישיבה ״שאוכל לגדול בתורה להביא ברכה לכלל עמנו כמה שידי משגת״
סניף אריאל קרית ארבע
אני מתלבטת אם לשאול אותך. האם חוצפה מצדי...?
איפה אמא?
שאלתי מה נולד לכם? והוא אמר לי שפעם אחרונה שהוא ראה (לפני שעתיים) זו היתה בת, אבל הוא מוכן לבדוק שוב
דינה היתה כולה שירה, היא היתה כולה מנגינה, מנגינה אחת גדולה שלא תיגמר לעולם.
כשנרגעה היא באה באופן ספונטני, אני בדיוק דיברתי עם מישהו, ופתאום הרגשתי את החיבוק והנשיקה שלה
דבי סיפרה שהיא רוצה להפוך את כל הבית שיהיה כשר ואביה מאוד מתנגד לזה
באמצע השיעור דינה אמרה ״אני לא יכולה יותר עם המוסיקה הזאת היא מנגנת את בטהובן והיא עושה טעות״
״אני לא מאמינה! אני לא מאמינה!״ ואז צבי התעורר משנתו ושאל בדאגה ״אמא, מה קרה? מה קרה?״
בבקשה אל תבטלי, אין לי מושג למי תביאי את זה, זה גם לא משנה. אחר כך תדאגי גם להתקשר לדינה
הרב אלי בנה את המהלכים שלו לבנה אחרי לבנה בצעדים איטיים
דינה הייתה טמירה וכל כך יפה והיה בה משהו מאוד מאוד מיוחד שתמיד שבא את ליבי
צחקנו על זה שהוא באמת שחקן, אמנם לא מול קהל בתיאטרון, אבל כמלמד בחיידר עקדת יצחק קמה לתחיה
ולתוך החדר הזה, עם כל האהבה שבו
דינה היתה כולה שירה, היא היתה כולה מנגינה, מנגינה אחת גדולה שלא תיגמר לעולם.
ופתאום איזה מין חיוך כזה מאוד מאיר פנים ודינה אומרת לי ״רותי, זה לא אותו דבר״... קמנו והתחבקנו
היה לנו קשר עמוק מאוד, הרב אלי היה ממש יד ימיני
צריך גם להדליק את התנור
אמרת לי לא להגיד את זה לדינה כי היא בטח תתעצב לשמוע שנפל העץ
ואז נחמה שאלה ״למה הציפור על השולחן?״ ואלי שם לי בצלחת קוביית שוקולד
השנים האחרונות שם היו עבורם סיוט, אבל מתוך המשבר, הוא הגיע לתקופה הנפלאה ב״שבי חברון״
שאלתי אותו: ״מה קרה שאתה מוכרח ללכת למערת המכפלה?״
דינה היתה מאוד מודאגת, לפתע אלי נעלם לה, לאחר חיפושים רבים נמצאה האבידה רדומה על ספסל בגן ציבורי
זרוק עם שיער ארוך, שלא לומד, ולהוריו, שהיו אנשים של תורה, היה הרבה עוגמת נפש מהתנהגותו
לא פחות מהזכות שזיכה אותי ה׳ שרב אלי הוא היה רבי, זיכה ה׳ שרב אלי היה ידידי.
חוט של חסד היה משוך על פני הקשר החברי הטוב הזה. איזו מנגינה, נעימה מרגיעה, היתה מתנגנת לה ברקע
איך לסחוב עוד מזוודה על המטוס?
נעמי הייתה שואלת: ״מדוע לא סיפרת לי?״, עניתי ״ודאי שסיפרתי לך״ והיא ״אולי לאלי סיפרת״