הקדמה
סיפורם המיוחד של דינה ואלי שוזר בתוכו התמודדויות של חיפוש משמעות וזהות, שינויי תרבות, שפה וארץ. בניית זוגיות והתמודדות עם סיבוכי הריון ובעיות אחרות.
מהרגע שבו קשרו את חייהם יחד, הם ביססו את אהבתם אחד כלפי השני ואת אמונתם בקב״ה מבלי לוותר על חייהם הקודמים עם משפחתם, ובהקשבה מתמדת לנפש ולתחביבים שלהם.
תקופת הילדות
אלי, אלנתן
אלי נולד כאלנתן בכפר הרוא"ה בישראל, בכ"ט באב תשי"א (31.8.51). אלי הוא בנם הבכור של הרב משה ולאה הורביץ. הוא קיבל את שמו אלנתן כביטוי ללידתו לאחר שמונה שנים בהם לא הצליחה אמו להרות. בכפר הרוא״ה כיהן אביו כרב בישיבת בני עקיבא ונשלח על ידי הרב נריה להקים את ישיבת מירון.
בהיותו בן כחצי שנה, חזרו הוריו לארצות הברית, תחילה בגלל צורך בטיפול רפואי, ובהמשך נשארו שם בשל תפקידי ניהול שקיבל אביו במוסדות יהודיים.
רוב שנות ילדותו גדל אלי במיאמי ביץ׳ בפלורידה ובהיותו בגיל 10, עברה משפחתו לסילבר ספרינג שבמרילנד, שם כיהן אביו כמנהל בית הספר היהודי.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
במצגת שלפניכם ניתן לדפדף בתמונות של אלי משנות ילדותו עד גיל 10 בכפר הרוא״ה ובפלורידה
דבי, דינה
דינה נולדה כדברה רות וכונתה דבי. השם דינה זהו שם עברי שהחלה להשתמש בו כשהגיעה לישראל. היא נולדה בוושינגטון, בירת ארצות הברית, בא׳ בניסן תשי״ג (17.3.53).
דבי היא בתם הקטנה של מני (מנחם מנדל עמנואל) וברניס (חיה בילא) וולף. בוושינגטון עבד אביה כאיש רכש בפנטגון. אמה עבדה בראיית חשבונות.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות של דבי מלידתה ובתקופת ילדותה הצעירה
למרות שדבי גדלה בבית שאינו דתי, בסילבר ספרינג - מרילנד, הוריה, שעבדו שניהם, העדיפו לשלוח אותה לבית ספר יהודי שבו לומדים גם בימי ראשון. כך היא הגיעה לבית הספר היהודי ה "Hebrew Acadmy" אותו ניהל בהמשך אביו של אלי.
בתקופת לימודיה, נקשרה דבי לבת המנהל, טובי (טובה) הורביץ והם היו לחברות טובות. דבי מצאה בביתם חמימות ואווירה יהודית דתית שלא הכירה בביתה. דבי נהנתה להיות אצלם בשבתות ובחגים.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות של דבי בתקופתה כילדה וכנערה בסילבר ספרינג שעל יד וושינגטון הבירה
לקט של קטעי וידאו מילדותה של דבי
תקופת הנערות
אלי, אלנתן
בשנות נעוריו הצעירות בחר אלי לשים את עולם התורה והיהדות מאחוריו. היו אלו שנות השישים של ההיפים בארצות הברית ואלי התמזג היטב עם האווירה.
בהיות אלי בן 16, לאחר גילגולים של חיפוש עצמי ברחבי ארה״ב, הוא הגיע לביקור קצר בישראל אצל הדודה שושנה כרמלי - אחות של אמו מקיבוץ חולתה, קיבוץ של השומר הצעיר, משם תיכנן להמשיך להודו ללמוד ולהכיר את אמונת הבודהיזים.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות של אלי מהתקופה בה חיפש את זהותו. אלי נראה קצת אבוד באמריקה ובהגעתו לחולתה
אלי התאהב בארץ ובמשפחת כרמלי שאירחה אותו. הוא נשאר להתגורר אצלם בקיבוץ חולתה שבעמק החולה.
כפי שסיפר אלי שנים אחר כך, הוא מעולם לא נטש את תוכניותיו להמשיך להודו, אלא שהוא לא מיצה את מה שהוא מקבל מתורת ישראל.
בתקופה זו בחולתה אלי נקשר מאוד לדודים, שושנה ונחום, ש׳הזריקו׳ בו ציונות במינון גבוה וחיברו אותו חזק לעם ולארץ. חיבור שגרם לאלי להרגיש שייכות ואשר סייע לו להתמודד עם קשיי הקליטה. אלי אף קשר את שמו אליהם ועד היום מכירים אותו בקיבוץ בשם אלי כרמלי.
בתקופתו בחולתה אלי התחבר לשורשיות הישראלית ונקשר לעבודת האדמה. אלי עבד בגידולי שדה בשדות הקיבוץ ובעיקר אהב ל׳הוציא מפריה׳ בגידול ירקות ופרחים בערוגה שהקים.
בהגיעו לגיל גיוס, התגייס אלי לצה״ל, לצנחנים.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות של אלי מתקופתו כחייל, תחילה בקיבוץ ובהמשך עם משפחתו שעלתה לישראל
באותה תקופה של שירותו הצבאי, שבה משפחתו של אלי לישראל, בעקבותיו. משפחת הורביץ עברה ארבע דירות עד שהתמקמה סופית בבית וגן בירושלים.
אביו של אלי הקים בירושלים את ישיבת ״בית מדרש תורה״ ה- BMT, ישיבה לבחורים אמריקאים שהוא עמד בראשה והביא אליה מידי שנה תלמידים מאמריקה.
דבי, דינה
דבי הגיעה לישראל בהיותה בת 18 לשנת לימודים ב״מכללה״ בירושלים לתכנית חד שנתית לבנות אמריקאיות. הגעתה של דבי לישראל הייתה בהסכמה, אך למורת רוחם של הוריה שחששו שלימודי היהדות ישבשו את המשך הקרייה שלה.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות מטיולים של דבי בשנת לימודיה בישראל. דבי למדה ב״מכללה״ בבית וגן.
הרב משה הורביץ, אביו של אלי, מספר את קורות חייהם
בתקופת לימודיה בישראל, הייתה דבי בת-בית בבית משפחת הורביץ, שאותם הכירה היטב מלימודיה בארצות הברית, מבית הספר שניהל האב משה ומהחברות הטובה עם בתו טובי.
טובי ודבי
בבית זה, בירושלים, פגשה דבי את אלי שהגיע לביקורים אצל הוריו. ביקור אחד, משמעותי במיוחד, היה בחול המועד פסח כשאלי, שלא הרגיש טוב והגיע מהצבא לביקור בבית הוריו ורק דבי שנשארה לחגוג יום טוב שני של גלויות הייתה שם. אלי שיכנע אותה לצאת איתו לטיול על הר מלחה, לגמור את הפילם במצלמה.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
התמונות הראשונת במצגת הן מהטיול הזוגי הראשון. התמונות הנוספות - שלהם עד החתונה
הנכדה, נעמי הורביץ מתארת את הפגישה של אלי ודבי
תחילת הזוגיות
אש האהבה שניצתה, לא כבתה, גם כשהוריהם של השניים ניסו להניא את דבי מהקשר הזה. הוריה של דבי היו מאוד מוטרדים משנת הלימודים הרחוקה מארץ מגוריה והם ייעדו לה להתפתח באקדמיה, אולי כמתמטיקאית, מוסיקאית או כרופאה. מבחינת הוריה של דבי, הקשר עם אלי רק עלול להרחיק אותה מהתפתחות נורמלית של קריירה וממשפחתה.
הוריו של אלי ישבו עם דבי וניסו לסייע לה, לבקשתה, להחליט אם להתחתן עם אלי, בנם. הרב משה ולאה הורביץ הרגישו רגשות חמים מאוד לדבי וראו אותה כבתם. הם ראו את התהליך שהיא עושה בהתקרבות אל היהדות והם חששו שבנם לא מתאים לה.
ההתאהבות של השניים נרקמה דווקא בזמן שכל אחד מהם עשה את הכיוון ההפוך בזהותו הדתית. דבי הוקסמה והתקרבה ליהדות, בעוד שאלי, שכבר בגיל 15 עזב את הדת, ניסה לשכנע את דבי שהכול שטויות. הקשר בין השניים היה חזק ואוהב מהרגע הראשון. יחד ביררו וגיבשו דרך חיים מיוחדת, יחד סללו מחדש את אהבת החיים מתוך התורה והתקרבו ליהדות.
מספר חודשים לאחר שהתחזק הקשר, חזרה דבי לארצות הברית למשפחתה. תקופה זו הייתה מאתגרת ולוותה בקשיים נפשיים בהתמודדות עם הוריה בנוגע לכשרות הבית וקשיי תקשורת עם אלי שחיכה בארץ וחשש מהשפעה שלילית של הגולה על דבי.
בתקופה זו הזדהתה דבי בשם העברי דינה על אף שלא חיבבה את השם שהזכיר לה ׳דין׳ ונשמע לה נוקשה ופחות מתאים לנפשה, אך היא נשארה עם שם זה. משפחתה ומכריה המשיכו תמיד לקרוא לה דבי.
אלי החל ללמוד בישיבת ״מרכז הרב״ בירושלים, אצל הרב צבי יהודה קוק זצ״ל, בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והתמסר כולו לבירור דרכו על ידי הדבקות במוריו, הרב עודד וולנסקי והרב צבי טאו.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות מהחתונה שנערכה בישיבת מרכז הרב בירושלים, י' אב תשל"ג (1973).
מקימים בית נאמן בישראל (בהרבה מקומות בישראל)
לאחר חתונתם, שהתקיימה בישבת ״מרכז הרב״ ביום י׳ באב תשל״ג (1973), התגוררו אלי ודינה בשכונת מקור ברוך הסמוכה לשוק מחנה יהודה בירושלים, ובנו יחד את ביתם הרוחני בדלות ובצנעה. אלי הצטרף לגרעין ״קשת״ בקוניטרה שברמת הגולן, אך הוא חזר לירושלים עם לידת בתו הבכורה בת שבע - קשת.
לאחר לידתה של בת שבע עברה המשפחה הצעירה להתגורר במושב רמת מגשימים ברמת הגולן, שם למד אלי בכולל שהקים הרב גורן זצ״ל. מידי שבוע נסע אלי ללמוד עם הרב שלמה אבינר ששימש כרב קיבוץ לביא.
את המשך מסלולו הרוחני עשה אלי בישיבת ״מרץ״ של הרב יוסי שריד במבשרת ציון, הם עברו להתגורר במרכז הקליטה במבשרת שם נולד בנם צבי. לאחר מכן עברו להתגורר בטלז-סטון הסמוכה.
בשנת תש״מ (1979) עברה המשפחה לשכונה החרדית שיכון פאג״י ברמות-אשכול בירושלים שם נולדו בנותיהם נחמה ושולמית.
אלי חזר ללמוד בישיבת ״מרכז הרב״ והחל ללמד בתלמוד תורה ״מורשה״. תלמוד תורה ציוני דתי בהשקפת תורת הרב קוק. דינה עבדה בגידול הילדים ולימדה פסנתר בבית. מאוחר יותר עברה המשפחה לשכונת קרית משה הסמוכה לישיבת ״מרכז הרב״.
בתקופה זו עלו הוריה של דינה לישראל לגור קרוב לבתם והם רכשו בית במעלה אדומים, אולם כעבור חודשיים, בל״ג בעומר, נפטר אביה של דינה מהתקף לב.
המשפחה עברה לקרית ארבע בשנת תשמ״ה (1984), שם הספיקה המשפחה לעבור שלוש דירות, כשתחנתם הסופית בבניין 35 כשקנו וחיברו שתי דירות עמידר. שתי הדירות היו מחסן עזוב ורקוב של ישיבת ״ניר״ שאלי ודינה, הילדים, החברים ובני דודים, ניקו חיברו ושיפצו. הדירות הפכו לבית שהיה מלא אהבה וקדושה. מלא באורחים, תלמידים, תלמידות וחברים. בית של משפחה אוהבת. בית שהפך למזבח.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
משפחת הורביץ - דינה, אלי וארבעת ילדיהם בת-שבע, צבי, נחמה ושולמית
מפעל חייהם
הרב אלי לימד תורה במקומות רבים, ביניהם ישיבת שבי חברון, שהייתה מקום עבודתו העיקרי, מדרשת הרובע שבירושלים העתיקה, מדרשת שירת חברון, מדרשת ראשית, ישיבת מעלה חבר, ישיבת מצפה רמון, ישיבת תל אביב ונצרים. במהלך השנים הרב אלי לימד גם ילדים בתלמוד תורה מורשה בירושלים, מלמדים באלון מורה והעביר שיעורים במקומות שונים ברחבי הארץ. כמו כן, במשך כשנה טס הרב אלי לארצות הברית בכל חודש לסוף שבוע שבו העביר שיעורי תורה בקהילות שונות.
הרב אלי לימד והרצה והתאמץ, על אף שסבל מבעיה קשה במיתרי הקול שמאוד הגבילה את יכולתו לדבר ולעיתים קרובות היה נופל למשכב ונזקק לתעניות דיבור ארוכות.
בשעות הפנאי הירבה אלי, בעל ידי זהב, לעסוק בנגרות ובטיפוח הגינה. הוא בנה במקצועיות רבה את כל ארונות הספרים בבית ורהיטים נוספים וטיפח באהבה רבה את הגינה שהקים.
דינה השלימה תואר ראשון בחינוך ותואר שני במוסיקה. מלבד היותה מורה לפסנתר, היא עבדה כמחנכת באולפנה לבנות בקרית ארבע וכמורה למגמה למוסיקה באולפנה ובהמשך לימדה הוראה במדרשת הרובע בירושלים העתיקה ובמדרשות נוספות. היא נודעה בהיותה מחנכת אהובה המסורה לתלמידותיה בכל רמ״ח אבריה. רבים ראו בה מדריכה לחיים ואוזן קשבת.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות של הרב אלי עם תלמידיו ובגינת הבית
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות של דינה מהתקופה בקרית ארבע
הרצח
כמו בחייהם, אשר היו יחד בכל, כך במותם - הרב אלי ודינה הי״ד נרצחו בביתם, בעיצומה של סעודת שבת, בערב שבת קודש פרשת פקודי, ד׳ אדר ב׳ תשס״ג (7.3.2003),
בתום יום טיול בים של פרחי האביב אחרי שבוע מושלג, חזרו אלי ודינה להתכונן לשבת. שלושת הילדים הגדולים, בת שבע, צבי ונחמה, היו כבר נשואים והיו כל אחד בביתו. צבי התחתן ארבעה חודשים לפני אותה שבת.
שולמית שעדיין גרה בבית, נסעה לשבת באילת. איתמר שקד, השכן שהיה בן בית, נכנס לפני סעודת ליל שבת והודיע שהוא הולך לסעוד אצל חברים. כך נוצר מצב נדיר מאוד שבה סעדו אלי ודינה לבדם בליל שבת.
באמצע הסעודה חדרו שני מחבלים, רוצחים בני 16, שחתכו את הגדר החשמלית של קרית ארבע בנקודה הקרובה לביתם של אלי ודינה. סייר הבטחון שהגיע בעקבות ההתראה שהתקבלה במוקד, לא זיהה את המחבלים שהסתתרו. לאחר שעזב הסייר, המחבלים, שהיו מחופשים לבחורי ישיבה, טיפסו במעלה הרחוב ונתקלו בבני זוג שהיו תורנים שכונתיים לפטרל על מנת להגביר את הביטחון בתקופה רוויית פיגועים וחדירות מחבלים. לאחר שהמחבלים פצעו קשה את האשה ורדפו אחרי בעלה, הם קפצו מעל גדר אבנים נמוכה ורצו לפתח ביתם של משפחת הורביץ.
ארבעה פתחים היו לבית של משפחת הורביץ, כאוהלו של אברהם אבינו, אחד מכל צד, אך אלי ודינה לא הספיקו להימלט והם רצו למקום שבו הם הרגישו הכי מוגנים במרכז הבית, בחדרה של בת שבע. שם הם נמצאו מחובקים ללא רוח חיים.
לאחר הרצח המחבלים לקחו את אקדחו של אלי, אקדח שלפני הרצח אלי הספיק לירות איתו מבעד לדלת חדרה של בת שבע, ויצאו חזרה לכיוון המטבח, שם הם התפוצצו עם המטענים שנשאו לאחר שתלמידים של אלי וכיתת הכוננות של קרית ארבע הגיעה וירתה ברוצחים.
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
מצגת תמונות שלהם יחד, ניתן לראות את אהבתם העצומה, התמונה הראשונה צולמה מספר שעות לפני הירצחם, בטיול שלהם בגבעת התורמוסים שבעמק האלה
ניתן להחליק לצדדים לעוד תמונות
סיכום
דינה ואלי, הרב אלי, ניחנו בתכונת אבות האומה: אהבה בלי גבול לכל אדם. מאות אנשים הצטופפו בצילם, התייעצו איתם בכל נושא. הייתה בהם מסירות בלי גבול לכל אדם עם כל בעיה. ביתם היה פתוח לכולם בכל זמן.
הם חיו את חייהם מתוך התורה, וידעו להיפתח מתוך התורה לעולם המוזיקה, המדע והפילוסופיה, אך עיקר אומנותם הייתה אומנות הנפש, עם הרבה הומור...!
האהבה העזה ביניהם הקרינה לכל עבר. עד יומם האחרון הם התנהגו כמו זוג צעיר בירח הדבש, וכך גם ביום שישי, ערב מותם, כשטיילו יחד בגבעת התורמוסים בעמק האלה וטבלו בים של פרחים.
הרב אלי ודינה היו מחנכים מיוחדים במינם, בעלי כשרון ויצירתיות מחשבתית ומעשית; מחנכים בעלי עומק ואופק, אשר בנו בנפשות כל הפוגש אותם מבט ארוך המחובר אל הנצח, יחד עם רגישות ואכפתיות לפרטי ההווה.
יחסם החם, השמח, הכן, הנותן מקום לכל אדם באשר הוא, משך אליהם את כל מי שפגש אותם, אנשים מכל הגוונים ומכל הסוגים.
לדינה הייתה בעיית לחץ דם, כך שהמליצו הרופאים לאחר הריונה הראשון שלא תיכנס יותר להריון. דינה עברה נסיונות הריון רבים, ומלבד ארבעת ילדיה שנולדו בריאים, היא גם עברה שבע הפלות ושני ילדים שנפטרו סמוך ללידתם. נסיונות אלו והתמודדויות בתחומים נוספים, בנו לא רק דמויות בעלות אישיות מיוחדת וזכה, אלא גם זוגיות שאליה אנו נושאים את עינינו.
הבת, בת-שבע סדן, מספרת את סיפור חייהם
הבן, צבי הורביץ, מדבר על הוריו
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
סיפור חייהם מתואר בהרחבה בספר פרוזה ״ואין יותר גבעול״ בהוצאת ידיעות אחרונות, מאת בת שבע סדן ביתם של הרב אלי ודינה. ובספר/אלבום לזכרם.