לימדתי ילדים קטנים בתלמוד תורה, באחד השיעורים לימדי אותם על הכנסת אורחים של אברהם אבינו.
לאחר זמן הלכתי פעם לבקר חבר, שהבן שלו לומד בכתתי. דפקתי בדלת, והילד בן השלוש פתח את הדלת. שאלתי: ״אבא בבית?״
- ״לא, הוא ישן״.
- ״טוב אני אבוא פעם אחרת״.
ואז הילד הסתכל אלי בעיני מלאך ואמר לי: 'הרב ייכנס'.
ממש לא יכולתי לסרב, לא יכולתי לשבור את לבו, לב של מלאך. נכנסתי.
ואז אני שומע כל מיני צלילים מוזרים הבוקעים מן המטבח, ולאחר כמה דקות הילד חוזר מְדַדֵה מכובד המשקל שהוא סוחב, ומניח לְפַנַי קערה ענקית עם חמש חבילות מרגרינה, שני קרפיונים קפואים וראש כרוב אדום, ואומר: 'הרב יאכל...'.
הטוב הזה, האהבת חסד הזו - זה זרעו של אברהם אבינו".
הרב לימד אותנו שבילד הזה ובהכנסת אורחים הילדותית שלו התגלתה ה"אברהמיות
הטבועה בכולנו בצורה הטבעית והפשוטה ביותר.
הרב אלי הורביץ
