הרב אלי הוא אחת הדמויות שהכי השפיעו על חיי. הוא לקח אותי כמה חודשים תחת חסותו כחברותא. זה היה מדהים, אני הייתי בשיעור ד והרב אלי נכנס אז לשיעורי גמרא של הרב חננאל אתרוג כאחד התלמידים, בענווה מוחלטת.
כשכבר הייתי בצבא באתי לרב אלי להתייעצות כמה ימים לפני הרצח. הרב אלי לא הרגיש טוב ושכב במיטה בחדר.
הרב אלי הקשיב לי ואז הוא שאל אותי ״בסדר, אז מה אתה רוצה לעשות?״, שיתפתי את הרב בהתלבטות והוא השיב ״מאיך שאתה מתאר את זה, אני רואה את הניצוץ בעיניים שלך אז ברור מה החלטת. לפעמים החוכמה של הלב היא הרבה יותר גדולה מהחוכמה של השכל״.
זה היה המשפט האחרון ששמעתי מהרב אלי ושמלווה אותי עד היום.
זה בעיני מתמצת הכול אצלו. החוכמה של הלב! לא שהיה חסר אצלו החכמה של השכל, הוא היה תלמיד חכם גדול, אבל בסופו של דבר, אחרי כל החשבונות השכליים יש משהו כל כך פנימי ועמוק בפנים שהוא הרבה יותר חזק מהחשבונות השכליים, יושר פנימי שמאיר את הניצוץ בעיניים.
אצל הרב אלי תמיד היה את הניצוץ הזה בעיניים. תמיד היה בו סקרנות. סוג של שובבות כזו, הוא לא איבד את הילד שבתוכו.
הניצוץ הזה בעיניים שלו, הראה לנו התלמידים שמה שהוא עושה זה מה שהוא אוהב וזה מי שהוא באמת. אני כתלמיד מאוד התחברתי לזה וזה מלווה אותי עד היום.
בשבתות, כשבאנו לעונג שבת אצל הרב אלי, עם השולחן שהרבנית דינה דאגה לכיבוד שווה, היה את התמונה על הקיר בסלון (הציור שצייר הדוד מחולתה), הרב אלי, בחוש ההומור שלו, היה אומר לנו ״אתם לא מבינים בזה אבל הפרספקטיבה פה היא משהו נהדר, אני תמיד חשבתי שהתמונה הפוכה״.
הניצוץ הזה בעיניים של הרב אלי, תמיד הולך איתי ואני מקוה שאני אוכל להעביר את הניצוץ הזה הלאה.
יאיר קליין
