הקול של דינה ממש היה מתנגן ונעים.
ב׳שבעה׳ שלנו דינה היתה פותחת את הדלת ותמיד הייתי עם חברות כל יום לפחות פעם ביום. ״אילה את בסדר? את צריכה משהו?״
אחרי ששמואל אחי נהרג אולי חודש אחרי, אני לא יודעת כמה זמן דינה ואלי הם תמיד מאוד מאוד עטפו את ההורים שלי ואמא היה לה ממש קשה ודינה אמרה לה בואי אנחנו נוסעים לים והם לקחו אותי ואת שולמית וזה נסיעה שמזכירה לי איך דינה ידעה להיות חברה אמיתית לאמא שלי ברגעים הקשים שלה.
אילה וייס
