כל יום שלישי לימדנו שנינו, אני ודינה, במכללת אפרתה פעם אחת נסענו יחד באוטובוס ודיברנו על תולדות המוסיקה ואני דיברתי על תולדות האומנות. זה היה מעניין לשמוע ולראות כמה דינה העמיקה בנושא. זו הייתה חוויה עמוקה.
אסתר אזולאי
בבית של הורביץ היה חוט ארוך ארוך כדי שאפשר יהיה להסתובב עם הטלפון בכל מקום. הארוחות ערב היו מאוד מעניינות ומיוחדות. זכיתי לפני החתונה שלי ללמוד עם דינה שיעור אחד, שבוע לפני הרצח. ירד שלג, היינו עם נעלי בית והרב אלי נכנס פתאום ואמר לנו ״מה אתם יושבות, יש בחוץ שלג. תצאו החוצה״. זה היה כזה טבעי וכיף.
גבריאלה מגני
דינה חינכה אותי שנתיים ובפרידה שלנו בסוף השנתיים יצא לכל אחת להיפרד בדרך אישית, זה משהו נדיר שאף פעם לא יצא לי ככה שום מישהו שחינך אותי.
דינה פירקה מובייל מחרס ולכל אחת מהתלמידות שלה היא כתבה על חרס ארבע תכונות שמיחדות אותה. זה היה מדהים. דינה ישבה עם כל אחת מהבנות כשהיא נתנה לה את זה וזה משהו שלי נורא חרוט איך שדינה ידעה לראות כל אחת את המיוחדות שלה ואת העומקים שלה ולראות את הטוב שבכל אחת. זה משהו שבכלל היא תמיד חינכה אותנו ״תסתכלו על הדברים הטובים שיש״. זה היה מדהים!
תלמידה של דינה
הזיכרונות צפים, הגעגועים ודמעות זולגות מצד אחד. ומצד שני איזו זכות היתה לי ללמוד אצל הרב אלי ודינה. להפגש עם נשמות נצח שרק להזכר בהם מעלה חיוך. אותנטיות של קודש. לא הצגות. כ"כ הרבה אהבה וענווה חום ושמחה עם זא רעננות של קדש ונצח.
חני עמרם
כל שנה כשהתורמוסים פורחים
אני חושבת עליהם
דלית פרידמן
אני תמיד אזכור את החיוך המיוחד של דבי, הקול המתוק ונדיבות הרוח הטוטאלית. הניצוץ של אביך בעיניו היה זהה לסבא שלך ושל זיידי דב. הם היו כל כך גאים בכולכם.
ברברה (רובינסון) גלר
לא נשכח אותם .חברים אהובים ויקרים .יהי זכרם ברוך
נעמי וייל
אין מילים הזמן לא מפחית את הכאב ואני תפילוה שנזכה להפיץ את אורם ז"ל ואת בת שבע יקרה עושה את זה כל הזמן
יהודית טייר
מטייילת בנחל תבור, הרים של תורמוסים, ונזכרת ברב אלי ודינה הורביץ, בתמונה האחרונה שלהם,
הרב אלי היה הרב של אחי.
נעמי כהנא
צולם שעות ספורות לפני הירצחם, בגבעת התןרמוסים שבעמק האלה
הגעתי לשבע ברכות שהרב אלי ודינה עשו לנעמה ואלישע אזר. אמא שלך נתנה הרגשה כזו נעימה, של קבלה שקטה כזו. הרגשה נוחה, למרות שלא הכרתי שם כמעט אף אחד.
חיה לזרוביץ
לא יודעת איך מסבירים... אבל הצחוק של דינה במסדרונות האולפנה... והמבטא הרך בדאגה כל פעם שלא חייכתי או נראיתי שקועה/עצובה..
עילית הייזלר
הייתי הרבה בבית של הרב אלי ודינה בסנהדריה... ישנתי שם. שיחקתי שם, אכלתי... היו הרבה דברים קטנים, אבל בעיקר הזכרונות הם חיוך ענק. תמיד שמחה ומלא אהבה!
יסכה (זייני) חיימוב
אוי ר׳ אלי ר׳ אלי. הגעגוע והזכרון חי כל כך! העדינות והחריפות. הציונות והסיפורים שסיפר בשיעורים...
ירוחם ג'רום סימסוביץ׳
חיוכה האצילי של דינה אינו מש מזכרוני, כל כך אצילית וטהורה היתה
יונית אביכזר
זכיתי להכיר כתושבת קרית 4 לשעבר. הרב אלי ודינה הורביץ נעמי הליכות.
הפיצו נעימות סביבם.
בעיקר זכורה לי העדינות של דינה. אישה צנועה , חיוך פשוט ומתוק.
אנשים כאלה לא פגשתי בחיי
מרים יוסף גבסו לויט
דינה היתה מחנכת שלוש שנים של הכיתה המקבילה שלנו. עד עכשיו זוכרת את הקול העדין והחיוך המאיר והבישני. ואני לא זוכרת את ההקשר אבל השיר 'כמו חצב' תמיד מזכיר לי אותה.
אביטל פרויס גרנות
הם באו לבקר אותנו במשפחתון בדימונה עם מאור פנים והתעניינו בנו בכזו נחת שחיממה את הלב ממש!! גם הייתי אצלם בבית והם נתנו לנו דמי חנוכה! האוירה בבית הייתה כל כך טובה!! זה חקוק בליבי!
נורית בוהדנה
בדיוק נזכרתי וספרתי לילדי על הסדר שעשינו אצלכם בקרית ארבע. כמה זה היה מיוחד ושונה מכל מה שהכרתי עד אז. שמחה שזכינו.
הייתי מוסיפה לילדה שבי, לילדים שבכולנו, את קובית השוקולד שאלי חילק לכל מי ששאל קושיה במהלך הסדר.
גילי (צורן) אנג׳וני
נזכרת תמיד בדינה כאשר אני מנגנת או שרה, כי אנחנו ניגנו ושרנו יחד. גם למדתי אצלה שיעורי תורה . וכמובן חברות לצוות באולפנא.
דינה הייתה אישה מקסימה, חמה, טובת לב עם תמימות של ילדה, אך חוכמה רבה. רגישה,לעולם לא העליבה או פגע באיש- נשמה טהורה!
כרמלה בן יוסף
פגשתי אותם באותו בוקר יום שישי בגבעת התורמוסים. דיברנו והם אמרו שהם מהקריה. אז לא הכרתי את השם שלהם .. אבל התפעלתי מאד מהדייט הזה במקום כל כך יפה, ביום שישי,לפני ההכנות לשבת. יושב עמוק בלב המפגש הזה.
ישראל סקולניק
יש לי תמונה בראש של דינה מנגנת על פסנתר (לא זוכרת סיטואציה) ובכלל את המבטא המתנגן המאור פנים הקורן והדיבור בנחת.
יסכה דקל
המורה שלנו... כמה פשטות וכמה טוב. וכמה געגוע...
המורה דינה… קול פעמונים, חיוך על כל הפנים, פשטות מדהימה, כמה הכלה, מדברת איתי בגובה עיניים, חוש הומור ושנינות מצוחצחת, כמה אהבה קיבלתי ממנה, כמה הייתי נותנת לעוד שיחה איתה…
ירוני נגר
מורה מדהימה היא הייתה. זכות הייתה לי שהיא חינכה אותי.
נטלי שמואל
אין יום שאני לא חושב עליהם, בשבילי הם לעולם ישארו אלי ודבי, המשפחה הדתית שלנו שממשיכה להגיע אלינו לקיבוץ בכל הזדמנות בהתמדה עיקשת.
זוג מופלא, מאיר פנים, מלאי אהבה ורצון לחבר ולהתחבר, קרובים ורחוקים, שזוכרים מאיפה באו ויודעים להוקיר על כך תודה.
לא אשכח את השבת שזכיתי עוד לעשות עימם בביתם בערב ט"ו באב תשס"ב, כחצי שנה לפני האסון הנורא. הזכרון שלהם חי ומהדהד בתוכי באופן חזק ונוכח, ויישאר בי לעולם.
חנן וייל
לא מעט ממני זו דינה שהיתה מחנכת דגולה שלי ביא יב. יכולת ההכלה של כל אחד. בענווה גדולה בנחת רוח. החיבור למוזיקה. והעומק בלימוד. מתגעגעת מאוד.
עדי לנדאו
איזו אמא מדהימה היא היתה ואיזה אבא מדהים. עוד לא סלחתי לבורא עולם על זה
ליה דוידוביץ' רבין
מאד אהבנו את אלי ודינה ומאד כאבנו את הירצחם. בעלה של בת דודי הרג את אחד המחבלים כשהוא יצא עם כתת הכוננות לעבר ביתם, אבל למגינת הלב כשפרצה כתת הכוננות לדירה שלהם הם כבר לא היו בחיים.
זכיתי כמה פעמים לשוחח עם דינה. הרישום שהם הטביעו במציאות עודנו חי ומאיר.
זכיתי לשבת לידה ולהחזיק לה את היד, ביומה האחרון. מתגעגעת...
חני ליאור
אישה שבאה להיטיב עם העולם ועם התלמידות ועם אהבה כנה אליהן. כל כך הצטערתי כבר אז שלא זכיתי בה כמחנכת. נזכרת בה בגעגוע ובהכרת הטוב על שזכיתי להכיר אותה. זכרה ברוך בלבי.
עדינה בהרב
יש לי כל כך הרבה זכרונות מהם ובמיוחד מאמא שהיינו שכנות וידידות. שמחת בית השואבה שחגגנו ביחד. קונצרטים אצלהם בבית. שיחות עם דינה על הילדים והתלבטויות נעימות וענוה וגם חוט שדרה חזק וחכמה
אידאליסטיות ואהבת אדם, הומור דק ועדין
שבירת הצום יחד במוצאי יום הכיפורים, ויכוחים עם אלי על "הר המור". מדי פעם גילויים מפתיעים על נעוריו
השילוב בין שובבות ורצינות אצלו.
אני כל פעם נזכרת מתפעמת ומתגעגעת
שרה זלבסקי
מצגת תמונות
זכרונות ילדות, בעיקר מקרית משה. פסנתר ענקי, רוגע, דיבור רך במבטא, עיניים טובות מלאות אהבת אדם.
אמונה בן יעקב
זוכרת פסנתר, כיסא נפתח ובתוכו מלא חוברות תווים, בית שמרגיש בית ברגע.
רוחמה בן יוסף
זוכרת אותם כל כך. זוכרת את האצילות והענווה שהיתה בדינה. זוכרת את המילים שאמרה לי כשהתייתמתי מאמי ז"ל: "אני תמיד כאן אם את צריכה משהו.."
אלנית רבני
כמה געגועים למורה דינה היקרה והיפה מכולן, ללא מליצה. כמה רגישות ואיזה עדינות היו בה. כל סיפור מחיה ומחזיר למקומות היפים, בהם זכיתי להסתופף תחת צילה וללמוד ממנה תורת חיים, מעט תורה והרבה דרך ארץ והנהגות חיים ומעל לכל, אהבת אדם, ענווה, חיוך וחיוביות למרות כל המשברים.
תמר סביץ
הרב אלי בנה את עולמנו הרוחני בשיעור א בשבי חברון. בשבת כשהתארחנו אצלכם נשאר לנו הקידוש המדהים שעשה והאוירה החמה של שניהם. אבידה גדולה לכם ולדור.
ישראל זעירא
אני מתגעגעת לזוהר האור שהיה לדבי ולאלי
דודה לין
אני מאוד מתגעגעת אליהם, כל הזמן יש משהו שמזכיר לי את דבי, בת דודתי. כמה שאני מתגעגעת אליה.
ארלין
הכרתי את הרב והרבנית אלי ודינה הורביץ כשלמדתי במדרשת שירת חברון מחזור א.
היה בולט האהבה הטהורה והתמימה בניהם.. השקט והרוגע שהם שידרו החיוך המאיר פנים שלהם.
קראתי לבני אלנתן חיים על שמו של הרב..
בחייהם ובמותם לא נפרדו
אדווה סינגר
למדתי עם דינה לתואר שני בשלוחה של אוניברסיטת לידס. שמחתי לראות בכל מפגש את פניה השוחקות והנעימות.
היו בינינו קשרים טובים והיא סיפרה לי הרבה על משפחתה הנפלאה ועל הקשרים המיוחדים במשפחה. פרטים אני כבר לא כל כך זוכרת, אבל את פניה לא אשכח. אשה מיוחדת במינה.
יהי זכרה ברוך.
נירה קרמר
המורה דינה עם החיוך. זה הדבר המאפיין מכל. כמו התמונה הזו שאומרת הכל ללא מילים.
זוכרת שיר אחד שלימדה אותנו. לא יודעת למה דווקא הוא נתקע לי בראש...
לימדה אותי מוזיקה בחטיבה. וגם היתה שכנה כמה שנים.
איך המחבל גדע את האור. ועדיין כשאני מסתכלת בתמונה הם נראים לי חיים ושמחים.
גם אחרי שנים אי אפשר להאמין שהם אינם.
אודיה טירם
זוכרת מדינה, כשעבדנו ביחד, היא מחנכת ואני מדריכה, והיתה לי איזו קושיה על דרך התנהלות שלה עם התלמידות באיזו סוגיה, בתשובה היא שיתפה אותי בכנות לגבי קושי אישי שיש לה עם הסוגיה שעליה דיברנו.
אנושיות פשוטה אמיתית נטולת פוזה וגלויית לב.
טליה גבע
אוי! רוקדת בכיתה עם גיר ומציירת גלים על הלוח וברקע מנגינה!
תהילה לבנון אושר
זכיתי ללמוד אצל דינה רק שיעור אחד בלתי נשכח. אני יכולה לשמוע את הקול שלה, כשלימדה את השיר ״קח את בנך את יחידך אשר אהבת״. של נעמי שמר. לא שמעתי את השיר הזה מאז אבל זוכרת כל תו בו, והוא מתנגן לי בראש מהול בצער הגדול כששמעתי על האסון.
אודליה
כשאני נזכרת בדינה, ישר אני חושבת על הנועם שלה. פשוט נועם. לא זוכרת מה היתה הסיטואציה ולמה אכלתי אצלם סעודת שבת, אבל זוכרת את הנועם שהתפעלתי ממנו.
זוכרת היטב את ארוחת הערב המשפחתית שלהם, שהיתה חשובה לאלי ודינה. ממש זמן קודש משפחתי.
שלומית חבשוש
כשישבתי לשחק עם בת שבע בסלון, משחקות/לומדות, דינה הכינה במטבח אוכל לשבת והקשיבה למשחק של מכבי ת"א ושמחה על כל סל שלהם. זוכרת גם את העוגת יום הולדת 14 שעשתה לנו.
אחד הזכרונות היפים שלי מהילדות זה הכיף להיות אצלכם ואת האהבה והחיוך העדין של דינה לכולם.
שיפרה סיימונס
להיכנס לבית של הרב אלי ודינה בליל שבת, כשחזרנו מתפילה במערת המכפלה, ולהריח את הריח של החלות הטעימות של שבת. והקידוש של הרב אלי. פשוט מלאך בקידוש, כאילו מעופף.
העיניים המדהימות של דינה שמסתכלבהערצה על בעלה, ממש דבר מיוחד. השנינות של הרב אלי...
כשהיינו מגיעים לביתם, קודם כל התיישבנו על הספות והסתכלנו על התמונות. הייתי המון שעות בביתם. האמת הרגשנו בבית. פשוט הרגשנו בבית.
כשהייתי בהריון, היה לי CMV. היה לי פחד נורא. מרב לחץ לא הצלחתי לישון בלילות. הדבר היחיד שעזר לי היה להקשיב כל לילה לקלטת של דינה שהכינה לנו לבגרות במוזיקה. הדבר היחיד שעזר לי להירגע.
כשנולדה ביתי אריאל, קראתי לה Aria באנגלית, לזכר אימך, שעזרה לי כל כך בהריון הראשון שלי, ולימדה אותי להקשיב ולהנות מכל המוזיקות בעולם. אפילו אופרה....
האצילות של אמא שלך מלווה אותי
נאוה כץ