מכתב שכתב הרב אלי הורביץ הי״ד לבת דודתו מקיבוץ חולתה
לדגנית ומוזי פינקל,
שלום, מה שלומכם? שושנה כתבה שדגנית קצת חולה. אני מקווה שעד עכשיו כבר הבריאה. איך הבית שלכם מתקדם, הבית החיצוני והבית הפנימי?
אנחנו הסתדרנו יפה, שיפצנו איזה דירה ישנה שאנחנו שוכרים בינתיים מאוד מאוד בזול, אבל אין לי מקום לגדל דברים ומזה אני מצטער.
מה אתך? אין לך חשק לפעמים להיות במקום ירוק ופורח כמו חולתא, למשל? לא קל לחיות בעיר.
במכתב ששלחת למשפחה שלי, שאלת כמה שאלות בקשר לפרטי דינים (לחיצת יד, דיבור בלשון הקודש וכו׳) והרגשתי שבאמת כל כך חבל שאין שום דרך להפגיש את כל בני ישראל הקדושים והטהורים שלא שומרים מצוות, עם תורת ישראל האמתית.
רבי, הרב צבי יהודה קוק, תמיד מדגיש שהביטוי השגור בפי העם, של דתיים ולא דתיים, הוא ביטוי מוטעה ומסולף, שהאמת היא שכל אדם מישראל הוא מאמין, בעל כרחו, במי שאמר והיה העולם.
אמונה זה לא הסכמה מילולית שאכן יש בורא, לא איזה שיטה מחשבתית פילוסופית שמסבירה כביכול התהוות והתפתחות העולם. המובן האמתי של אמונה זה קשר, דבקות, ושייכות עם כח יותר עליון מאתנו.
אנחנו, עם ישראל, נוצרנו מוטבעים בקשר הזה. כל אחד ואחד מאתנו, נולדנו עם זה. זהו תכונת הגזע המיוחד שלנו, להיות דבקים בפנימיותנו בהרמוניה אצילית שמקיף את עולם ומלואו. ולא משנה אם אנחנו מרגישים בזה, או אם אנו מכחישים את זה. זה לא משנה את העובדה.
מצד זה, אמר רבי, צריך באמת להגדיר את כל אחד מישראל כיהודי דתי, אלא שיש ביניהם שומרי מצוות ויש שאינם שומרי מצוות.
האמת היא שיש מצבים לא מעטים, ואולי הרוב המכריע, שאלה המכונים חילוניים, הם יותר נאמנים לתורת ה׳ התמימה ומלאה אור, מה״דתיים״ החרדים שנזהרים בפרטי פרטים של כל מנהג חסידות.
שהרי, אנחנו לומדים מחכמינו האמיתיים, לא הדוקטורים והפילוסופים והמבקרים המסכנים - שכל עולמם נכנס לקופסת גפרורים, אלא חכמי ישראל האדירים שדיברו בנבואה וברוח הקודש – מהם אנחנו לומדים שישיבת ארץ ישראל היא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
מחכמי ישראל אנחנו לומדים שכל מי שיושב בארץ ישראל יש לו אלוקה, וכל מי שגר בחו״ל כאילו עובד עבודת אלילים, וקל וחומר שאלו שבונים ומעבדים ומשכללים את ארצנו הקדושה, זכותם מרובה מאוד.
וכל מי שנהרג מפני שהוא יהודי, ועוד יותר אם נהרג במלחמות ישראל נגד אויביהם, נחשב לצדיק גמור.
האמת היא שאין ביכולתי להגדיר בכמה דפים וגם בכמה ספרים מה היא אמונת ישראל ותורת ישראל. רק צער עמוק בלבי שהרושם המתקבל לאחינו היקרים, בייחוד בקיבוצים ומושבים, הוא רושם של קטנות, של חיים אפורים של עשיית כל מיני דברים משונים.
האמת היא שהחיים אצל רוב שומרי המצוות בארץ הוא כזה – קטן, מדולדל מכל תוכן רוחני עליון. רחוק מאוד משלמות חיי הקדושה שבהם אנו מוצאים את חרותנו העליון.
בגלות לא היתה לנו ברירה אלא להיות בחולשה ורפיון, השפל מכל אומות תבל ובלי העוז הגופני, הגבורה הלאומית, איך יתכן השקפת חיים נאורה ופתוחה.
עכשיו שחזרנו לארצנו ב״ה, אנחנו כבר לא יכולים לקבל את כל הדתיות הריקה שניסו הורינו לכפות עלינו. וב״ה רבו הכופרים ביהדות, בדתיות, בכדי להכשיר את הדרך לדעה גדולה, אדירה, מלאה גבורת חיים ושמחה עצומה שחש את נועם ה׳ המפעם בקרב האומה בכל סדריה החברתיים והפרטיים.
טוב. מספיק. אולי שתהיו כאן (אתם מוזמנים להיות אצלנו) נדבר עוד על זה..
אלי
