כאשר מסתכלים אנו במבט מקיף על התפתחות המדע והפילוסופיה והתרבות בכללה, מתברר הקשר בינה ובין הופעת האידאה האלוקית בישראל. רואים אנו בבהירות את היחס המדויק בין חכמת הקודש העליונה הפועלת ומסדרת כל המציאות, והחכמה האנושית החיצונית המתפשטת ממנה, עד הופעת עמוד העולם, אברהם אבינו, אבי האומה.
המשבר את האלילים וקורא בשם ה׳, כל המדע מרוכז סביב לפולחן האלילי, שיא ההתקדמות המחשבית הוא באוב, ידעוני רוחות וכשפים למיניהם.
עם המפעל הגדול של אברהם מתחיל תהליך של היטהרות מסוימת מגסות התועבה של עבודה זרה, שעיקר גילויה הוא בזרע אברהם אשר בהם בחר ה׳ לספר תהילתו ואותם נתן בסגולות הנבואה שבא מתאחדות כל כוחות החיים לגלות במלוא טהרתו, שלמות העניין האלוקי המופיע בעולם.
עם מתן תורה ובתקופה הארוכה של גילויי נבואה שבאה לאחריו, מגיע ישראל לשיא השיאים של הופעת נשמת העולם בכל מרחבי שדרותיו ובבניין בית המקדש מתנוצצות אור התיקון העתידי בו יתגלה אחדות והרמוניה של כל מדרגת ההוויה המחולקת.
בתקופה זו עדים אנו להתרוממות במדרגת המחשבה וההגות בעולם כולו. גדולי הפילוסופיה והמדע במזרח ובמערב, מעדנים את העולם ביצירותיהם המתנשאות לעיתים קרובות מעבר לשקוע הבהמי בפרטיות ומגיעים לתפישות רחבות וכוללות.
חרבן בית תפארתנו ותחילת הגלות שמים קץ לפריחה זו, ובמקומו מרים את ראשו הרודן האכזר – הכנסייה הנוצרית. משך תקופה קצרה קובעת היא שלטון מוחלט על כל עיסוק רוחני ומעלה על המוקד כל נפש ישרה הדורשת אמת גדולה יותר מההשקפה המעוותת וההרסנית שלה. גם שכמה תיקונים תקנה היא בהכשרתה את האנושות למחשבה על דבר משיח – עזותה המרושעת ודבקותה בביסוס החיים על שקר, דכאו כל אפשרות של התקדמות אמתית, עד שאפילו בהיסטוריה הכללית, תקופת שלטונה מכונה ״ימי החושך״.
במאות השנים האחרונות, אחרי התפוצצות המרכזים האחרונים של ישראל בגלות ״ונפזרו עצמותינו לפי שאול״ והשלמת הפיזור המוחלט של עמנו בין הגויים אחרי מחיקת השרידים האחרונים של הארת נשמת האומה האחדותית והמאוחדת, התחיל המדע לסלול לו נתיב חד. פורק הוא את עולו הכבד של הכנסייה ומצהיר על מגמה פרודית מוחלטת, שכל ניסיון לראות מעל רבוי הנמצאים איזה אחדות אוניברסלית קוסמולוגית, הוא בבחינת ״כופר בעיקר״ שלא ראוי לשם מדע.
הטכנולוגיה והמקצועות הפרטיים, אמנם, משתכללים בקצב מדהים, אבל כל קשר בין המדע והמוסר החברתי, בין המחקר ותפיסת חיים אורגנית, הוא אפסי.
ההתאמה המופלאה בין גילוי המדע והופעת האידיאל האלוקי בישראל, מגיעה לשיא ביטוייה בדורות האחרונים – תקופת הקץ המגולה. בשנים של קיבוץ גלויות – גלויות העם וגלויות הדעות והמחשבות והאמונות כולם. דור החתימה. דור שבו מופיע הכהן הגדול, מר״ן הרב זצ״ל, בשליחותו האלוקית לברר את קודש הקדשים המאחד כל הכתות וכל המפלגות, המאיר את נקודת הפנים שמעל כל חלוקי ההתפרטות.
בדור כזה אי אפשר שלא ישתחרר באיזה מידה המדע מקטנותו המעיקה והמצמצמת, ואכן התחילו גדולי המדע למרוד בתפישת קודמיהם ולהכריז שהמציאות האוביקטיבית באמת אינה כל כך אובייקטיבית. המהות העצמית של ההוויה איננה, אחרי הכל, כל כך עצמית לה. מתוך דעה רחבה קבעו שבעצם ערך המציאות אינו יכול להתברר בלי להתייחס אל המשיג, המתבונן וחי במציאות. גילוי מהפכני שאמנם מזעזע כל יסודות המדע והמחשבה הכללי, אין בו משום חידוש לנו, תלמידי משה רבנו, שכבר בטאו רעיון זה חכמי הקודש הקדמונים במדרש ״כינס (הקב״ה) כל חיה ועוף והעבירן לפניהם (המלאכים) ולא ידעו שמותם. העבירן לפני אדם – אמר: לזה נאה לקרות שור... וכו׳ (עי׳ במ״ר פ׳ חוקת ט-ג)״.
גילו לנו חכמינו שהמהות העצמית, שורש הנשמה, של כל נמצא מתבררת בייחוסה אל האדם. אדם קורא שמות, אפילו שמו הוא, שזו מעלה יותר עליונה. ולא זו בלבד, אלא שם ההופעה האלוקית בכללות ההוויה מתפרש רק על ידי האדם. וכן התורה, שהיא שם ה׳ היותר מופשט, האידיאל היותר טהור ועליון נאמרת בלשון בני אדם דווקא.
ניצוץ מההכרה הגדולה והעמוקה המופיע בכתבי הקודש התגלה למדענים החדשים בחקירתם שהגיעו למסקנה שתאור מושלם של כל נמצא אינו יכול להתעלם מהזמן בתור ממד רביעי. לא די להגדיר דבר באורכו, רוחבו וגבהו, אלא מוכרחים לציין גם את יחס הדבר אל המשיג אותו, והקשר והיחס בין האדם והיש הוא לעולם הזמן.
ב.
ההערכה הנבונה לזמן היא בעצם נחלתנו, נחלת העם ההיסטורי, שהשגותיו ואמונותיו אינם נפרדים מהציווי האלוקי ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור״. יסוד צפייה לגואל ישראל המיטיב לכל ומרחם על כל מעשיו, הוא הסקירה הכללית המקיפה כל הריבוי המציאותי בכל הדורות והזמנים כולם.
כמו שיש הבחנות בערך המציאות הגשמית כך יש הבחנות בערך הזמן. כשם שיש מקום מרכזי שבו מופיעה המציאות האלוקית הקדושה, ׳אבן השתייה של קודש הקודשים׳ ומתוכו מתפשטת המציאות בהדרגתיות להר הבית, ירושלים, ארץ ישראל ושאר העולם, כך רואים אנו שבזמן ששבת קודש שריא, קביעא וקימא- נקודת ראשית שמרוכזת בה כל ההארה האלוקית וממנה מתפשט הקיום לימי החול.
ביתר הבלטה מתבררת הממדיות של הזמן ביחס למציאות של שנה, שבלשון הקודש פירושו לחזות (ושננתם), השנה היא מעגל החוזר על עצמו בלי סוף, בדברי קודשו של ׳השפת אמת׳ מבואר שהחיוב שלנו בפסח ״לראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים״ הוא לא ציווי חיצוני סימבולי או הכרת טובה על העבר, אלא חייבים אנו לראות את עצמנו גאולים מכיוון שבכל שנה בזמן הזה באמת אנו נגאלים ממצרים.
כל שנה כשכדור הארץ נמצא במקום מסוים במערכת הגלגלים, אז שוטפים זרמי השפע האלוקי המיוחדים לאותו זמן, והעולם מתעדן באותה תכונה מיוחדת המופיעה בו. מעשה יציאת מצריים אינו אלא- ההוצאה אל הפועל של סגולה מיוחדת הגנוזה במקום - זמן הזה מששת ימי בראשית.
וכן בחנוכה, אחרי נס הניצחון, נס פח השמן, חגגו ישראל בשמחה גדולה בשבח ובהודיה אבל לא קבעו חג לדורות מכיוון שלא ידעו אם ניצחונם הוא גילוי של חסד אלוקי מיוחד חד פעמי, או אם היה זה גלוי מהות פנימית הטמונה בימים האלה. ולשנה אחרת כשחשו ברוח קודשם התחדשות רוממות הגבורה, הבינו שאכן הזמן מסוגל לזה וקבעו את ימי החנוכה לדורות.
ג.
חז״ל מלמדים אותנו שכדור הארץ מתחלק למקום יישוב ולמקום שממה. ״כל הארץ שגזר עליה אדם הראשון ליישב נתיישב...״. זאת אומרת שאף על פי שבאופן כללי מלא כל הארץ כבודו, יש מקומות המסוגלים להופעת החיים בגדלות רוממותם- בפריחת התרבות ושכלול המוסר החברתי, התראות כבוד ה׳ על ידי מפעלו האדיר.
ולעומת אלה, יש מקומות ששולט בהם העדר וחסרון ואינם מסוגלים אלא לשממה מדברית. אין זה משנה כלל שמקימים עיר במקום הראוי לשממה או שירושלים חרבה. הסגולה העצמית של המקום תכניעה בסופו של דבר ותחרב העיר ותבנה ירושלים.
לא פחות מכן, נפגשים אנו בהבדלי המדרגות במציאות הזמן. באופן כללי, כל שנה צריכה להוציא אל הפועל גילוי מיוחד שלם של ההתקדמות המתמדת כלפי תקון עולם במלכות שדי. אבל סדר המציאות הוא שיש זמנים שבאמת מאירים בכל חוזק עניינם האלוקי, ולעומתם יש זמנים של חולשה ודלדול שרק נוגה מעורפל מתגלה בהם.
מאז שחרב בית תפארתנו, ויצאנו מארצנו והתפרקה צורתנו הלאומית, נמצאת כל מגמת קדוש ה׳ בעולם מעוכבת מלהופיע, ובבתי גנזי (?) של ההוויה עולה בכיית האבל על גאוותן של ישראל שניטלה, שרק על ידה מתגלה ״ה׳ מלך גאות לבש״.
והחיים בכללותם ירודים ושפלים חלשים ורועדים - ובתקופה זאת, תש כוחם של השניים ורק בעשרות ומאות שנים צועדת ההוויה קדימה מדרגה שראויה היא להתקדם בשנה אחת. כדוגמת אדמה ענייה שרק במאה דונם ממנה אפשר לגדל כמות היבול העולה מדונם אחד של אדמה בריאה ופורייה.
שנים עיקריות שרויות בתרדמת המוות של פירוד- פיזור ישראל וביטול קומתם – קיומם עד עת קץ.
עד אותו יום נאדר בקודש שבו הכרזנו לכל באי עולם שחזרנו סוף סוף אל מקומנו. עם ה׳ שב לארץ ה׳ לשלוט ולשבת בה, לגלות את סגולותיה הגנוזות של ארץ זבת חלב ודבש, ולהאיר את העולם כולו בתורת בית מדרשו של משיח.
באותו יום גדול באייר, שבתוקף גבורתנו התנערנו מעפר שפלותנו וחידשנו את חיי נעורינו בכל חוסן עוזם- באותו היום הזדעזעו כל מערכות שמים וארץ וקמו אף הם ממיטת חוליים ושבו לפעול במלא חילם האדיר. מתוך שהולכת ומופיעה עיקר תכלית הבריאה (בראשית- בשביל ישראל שנקראים ראשית), ומתגלה כל גודל העניין האלוקי בהתלבשו בצלם אלוקים הצבורי של האומה הישראלית.
אתם קרויים אדם ומלכות ה׳ מתחילה להאיר בעולם על ידי מלכות ישראל, אי אפשר שלא יתמלאו השנים אף הם במילויים האלוקי הנשגב. יותר לא נחכה דורות ועידנים עד שתוצא אל הפועל תנועה הווייתית אחת. נגמרו ימי האפילה והרפיון שהרדימו וטמטמו אותנו.
מאותו יום שהתרוממנו לקשר החיים בין מקומנו, קיומנו וקומתנו- מאותו היום התחיל סדר היסטורי חדש שבו כל שנה מהווה יחידה מפעלית שלמה שבה יוצא אל הפועל גילוי אלוקי מיוחד, שלב מבורר במהלך התשובה העולמית.
ד.
מתוך הבירורים לגבי ערכי הזמנים, נוכל לעמוד על המשמעות המיוחדת שיש לשנה זו - אחרי השלמת כ״ו שנים. מבואר במקומות שונים בדברי חז״ל עניין המיוחד שבחטיבה של עשרים ושש. במאמר קצר ותמוה קובעים הם ״ כ״ו דורות קדמה דרך ארץ לתורה״. אין כוונתם שמבחינה יצירית נבראה דרך ארץ לפני תורה חס ושלום, שהרי כבר אמרו חז״ל ״תורה קדמה לעולם״ וכו׳, אלא, פירושה הוא שמבריאת העולם ועד הופעתהתורה בו עברו כ״ו דורות.
לכל המבין את הערך העליון של התורה בתור סדר העולם והאדם, הנשמה הפנימית של ההוויה, חיי (?) החיים שרק מתוכם יש אפשרות של הופעת החיים הידועים לנו - קשה מאוד להבין איזו מציאות יכולה להיות בלי הארתה.
ובכל זאת, רואים אנו שבסדר האלוקי המנחה את התפתחות והתעלות העולם, יש תקופה כזאת של התגדלות והתבססות הגוף העולמי שהיא שוממה מכל הופעה גלויה של האור האלוקי ושהיא כולה בחינת הכשרת הכלים לקלוט אותו אור הגדול.
אבל אחרי אותה נקודה היסטורית שבה מופיעה תפארת ישראל בעולם, שוב אין אפשרות של קיום אלא מתוך הקדושה העליונה המסדרת אורחות חיי האדם.
דוגמא לזה - התפתחות הוולד במעי אמו. הולך ומתרקם גופו, מתחזקים איבריו, משתכללת צורתו וכל זה בזמן שאין בתוכו נשמת חיים, אלא נר דלוק על ראשו. ואמנם הנר הזה (נר ה׳ נשמת אדם) הוא הוא הדוחף ומעודד המשך היצירה אבל פעולתו בנסתר, לא בתור נשמה המתלבשת בגוף אלא נבדל ממנו. וברגע הלידה מתחברים נשמה וגוף ומאז ואילך כל ערך החיים נמדד לפי שלמות הארת הנשמה בגוף ואין אפשרות של חיים בלעדיה.
כך בסדר העולם בכללו, יש השגחה אלוקית מיוחדת הנותנת חיים וכח יצירה להוויה העולמית בכדי שיתרקמו איבריו ותשתלם צורתו עד אשר יתבסס מעמד העולם במדה שיוכל לקלוט קול ה׳ היורד ממרומי החיים העליונים והמאפשר לעולם לחיות את חייו הארציים בגלוי על פי התוכן האלוקי, ומתוך כך תשתלם מגמת קידוש ה׳ העומדת ביסוד הבריאה.
והשגחה זו נמשכת כ״ו דורות. כ״ו דורות ולא יותר. הבניין מושלם ואז חייב להראות לעיני כל הנשמה האדירה הדוחפת ומחיה כל ההיסטוריה וכל העולמים כולם. והולכת ומתבטלת אותה הנהגה קדומה הפועלת באופן ארעי ממקום שהוא מחוץ לבריה, ומתכוננים סדרי החיים כולם מתוך מלויים השכינתי הנקבע בלב היקום- בקודש הנצחי היציב והקבוע, עד להבהקת אורו של משיח שבו מגלה איך באמת כל הכלכלה והתרבות מקבלים את חיוניותם מנשמתא דנשמתא דכנסת ישראל- ארון הברית והעדות היושב בקודש הקודשים, מקום נשיקת שמים וארץ.
ה.
ובהתחדשות הבריאה והתעלותה לממד הגאולה על ידי החזרת עטרת המלכות לישראל - שוב חוזר ומופיע אותו סדר פלאי ונעלם. כ״ו שנים עברו מאז אותו יום מלא הוד גבורה שעמדנו שוב על רגלינו ושאגנו כאריה שאגת העצמאות והכבוד.
הבהרנו אז לכל באי עולם שאנחנו עם ושיש לנו ארץ- ארץ השייכת לנו מדורי דורות - ושאנחנו שולטים בה ונשלוט בה עד קץ הימים. כ״ו שנים עברו מאז. כ״ו שנים של התחזקות צבאית מדהימה, של התעצמות כלכלית והתפתחות טכנולוגית שאין להם דוגמא בשום מדינה. אוכלוסייתנו גדלה בקצב מסחרר וארצנו אף היא התרחבה.
עברו כ״ו שנים של גבורה לאומית עילאית ומסירות נפש בלי גבול. שנים של שגשוג ופריחה, הצלחה בכל מעשי ידינו. לחמנו וחזרנו מן הקרב מקושטים עטרת ניצחון, זרענו וחזרנו מן השדה בסלים עמוסי כל טוב הארץ, בנינו בתים וישבנו בהם. וכל התגדלות החיים הזאת בלי קריאה בשם ה׳ המנחה והמסדר אותנו. בלי תפילה ובלי הכרה לאן פנינו מועדות.
גואל ישראל ברך אותנו וכונן על ידינו מערכת שלימה של מכשירי מלכות ואנחנו השפלנו את מבטינו ודברנו על מושגים רכרוכיים עניים כגון ״מקלט בטוח״. בחולשת שכלנו בקשנו להיות ״עם ככל העמים״, והוא יתברך בטובו ובחסדו הכין את במת העולם להופעת ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״.
ולא הועילו כל מאמצינו להתכחש לעצמיות נשמתנו, לנתק את עצמנו ממקור חיינו ובריאותנו. כ״ו שנים התחזק והתבסס הגוף הלאומי על ידי כוחות רחוקים מההכרה הפנימית בערך מעשיהם וגם בלי תפישת ערכנו המשיחי, בלי לשאוף בגלוי לתיקון עולם במלכות שדי, זכינו להשגחה אלוקית נפלאה, המחזק והמושיע, המרבה והמגדיל והמשכלל כל הופעתינו הלאומית- והשגחה זו נמשכה כ״ו שנים. כ״ו שנים ולא יותר.
הכלי מוכן ועכשיו נתבעים אנו למלאותו, לפאר את כל מפעלי ההתיישבות ומוסדות הממלכה ברוח אלוקים חיים ומלך עולם. תמה ההשגחה הקדומה, פסקה ה סייעתא דשמיא המיוחדת שאפשרה גלויי חיים בגוף ריק מהארת הנשמה.
רק הקריאה האמיצה בשם ה׳ ובמגמה המבוררת של גאולת ישראל, מסוגלת להפיח חיים בשדרות השונות של האומה וככל שנתרומם להאיר את ערך אחיזתנו בארץ, באור הקדושה האלוקית השורה בה, כך באותה מידה יתחזק וישתרש היישוב. ככל שנעמיק את אהבתנו לארץ מתוך אמונה גדולה וטהורה, כך באותה מידה נזכה להכות בה שורשים עמוקים ברי-קיימא שכל רוחות שבעולם אינן יכולות להזיז.
ככל שנצא להילחם מלחמותינו בהכרה הברורה שמלחמות ה׳ אנו לוחמים, שכל גבורתנו נמשכת מהגבורה העליונה המנחילה לנו את העוז האמיתי שלפניה יפלו כל אויבינו - כך באותה מידה תתגלה עוצמת הקדושה של ה׳ צבאות, וככל שנקומם מלכות ישראל בריאה הפועלת מתוך הכרה גדולה ואמיתית בנשמתה הקדושה ויעודה האלוקי, כך באותה מידה יופיע בעולם כבוד ה׳ ומלכותו על ידי מלכות ישראל.
גם אם נתעטף בערפילי הסטטיסטיקה, גם אם נסמא את עינינו בחושך שיקולי ההיגיון - את המוחש לא נוכל להכחיש!
חיים אנו בשנה של התמוטטות כל המסגרות החיצוניות: נפוצו האשליות, הופרכו המוסכמות. התגלה השקר הנורא של ״מדינה ככל המדינות״. כל מקום בארצנו, כל מישור בחברתנו שאין בו הארת הקודש בתור ייסוד לקיומו, מוצאים אנו אותו בהתפוררות וריקבון.
ממשלת ישראל שהנהיגה אותנו כ״ו שנים בכבוד ובתבונה בלי להזכיר את שם ה׳, מופיעה היום אחרי כ״ו שנה, כקבוצת עסקנים ששחיתותם העזה ופחדנותם המאוסה גלויים לעין כל.
עצרת בוגדים שגבורתם הגדולה מתבטאת בחקיקת חוקים האוסרים על יהודים לרכוש קרקע בחלקים מסוימים של ארץ ישראל, והמקבילים תנועת יהודים במדינתם. חוקים שקל למצוא להם הקבלות בעבר הלא רחוק ברוסיה, גרמניה וכו׳.
ובשדרות הנרחבות של העם, שלא מודעים ולא מתעניינים בערך הנשגב והנורא של הקשר הקדוש בין עם הסגולה וארץ חייו, רואים אנו את האדישות ההרסנית (תולדות מאיסת ארץ חמדה שבו חטאו מרגלי דור המדבר) המאפשרת לאותה ״ממשלה״ הנ״ל להצליח במזימתה המרושעת להפריד בין עם ה׳ וארצו.
ובתוך אפלת הרפיון והייאוש המקדירה את שמיינו היפים והנחמדים, מתנוצצות קווי האורה העתידים לדחות כל מותרות המנגנון הלאומי ולהחיות את האומה בחיי קדושת האידיאל האלוקי הטהור.
נגמרו כ״ו שנים. מעכשיו יערכו החיים ותתגלה הצלחת המפעל כפי מידת יניקתו הגלויה מהנשמה העליונה העומדת במרכז כל היש, כפי מידת שייכותם ודבקותם במגמה המבוררת של הארת האחדות האלוקית בכל הרבוי ההווייתי על ידי הופעת מלכותו יתברך, בכל שכלולו בהתגבשו במלכות ישראל. ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״.
ו.
מה נעמו מעשיך ה׳, אודך בכל ליבי ובשרי על ברכת החיים שהשפעת על ביתי, בשנה זו האיומה והנפלאה. וכמה הולם שיקרא שמה בישראל בת שבע קשת.
קשת - על שם ההופעה הראשונה של החיים החדשים מלאי עוז וגבורה ועמידת האיתנים - מתוך הר הקודש, מתוך הישיבה, מתוך אמונה אדירה ובהירה בה׳ אלוקי ישראל. וקשת היא המבשרת עידן חדש, עידן של תנועת התיישבות כבירה שתגלה מחדש ברית אבות וברית הארץ על ידי גבורת קדשה ועוז תורתה.
ובת שבע - על שם המהלך הכללי ההולך ומתברר בימים אלה. בת שבע שייכת לתקופת חזרת העטרה לזרעו של דוד. המלכות הארעית נמצאת בתהליך התפוררות ומתוך ביטולה תתחדש מלכות הקבע בישראל. מלכות בית דוד.
וגם שנראה לנו בהסתכלותנו השטחית, שאין בת שבע מיוחדת לדוד, שהרי כמה סיבוכים נוראיים צריכה היא לעבור עד התקשרותם הסופית, כבר הבהירו לנו חז״ל בצפייתם הפנימית ש״ראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית״. מצד עצם היצירה שייכת היא לדוד, אם אם זה מתגלה רק דרך מלחמות ומאבקים.
יהי רצון שתתגלה בקרוב ההארה האדירה של מלכות הקודש של דוד שמתוכה יתבשם העולם ונתרומם אנו לקיים את הציווי האלוקי הנשגב לבער את טומאת העמלקיות בכל ריבוי הופעתה (ראשית גויים עמלק) וניגש כולנו יחד למלאכת הריס אותו ארמון זרים העומד במרום הרים. ועל ידי כך נזכה לבנה של בת שבע הבונה הגדול המשלים וחותם את אידיאל הטוב העומד בראשית בריאת שמים וארץ. ״ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם ״
אלי הורביץ
