בס״ד
כ״ט מנחם אב, ערב ראש חודש אלול תשמ״ט
לאלי היקר,
מזמן מזמן לא כתבתי – לא הבעתי את עצמי אליך בכתב, וגם אני כל כך לא מוכשרת בדברים אלו, וגם לא מורגלת. לכתוב שירים אני לא יכולה – רק להעריך פנינים של אחרים...
שלושים ושמונה שנים!!! ושש עשרה שנים ביחד!! זה באמת מדהים.
זה כבר נדוש לדבר על עליות וירידות, גלים גלים, תקופות ועידנים. איך שהוא, כשהזמן עובר, גם הסתכלות כזאת היא הופכת למובן מאליו, וטוב שכך. ובאמת באמת באמת מה שיוצא מזה במבט סקירה – The buttm line – באמת: הם אותם רגעים קטנים של ה״ביחד״, אותם נקודות מפגש, גם ברגעי ״עליה״, וגם בהתדרדרויות.
לי נראה שעם הזמן ״תקופות הקשות״ ו ״תקופות הנעימות״ שניהם גם יחד נהיים דהויים ומחווירים ומה שצף ועולה בצלול יחד זהו ה״אנחנו״ – מבט, אנחה, כוס תה, שבת, שיחה, שתיקה הדדית, לטיפה, ואין סוף הנשיקות הנשמתיות (וגם לא...).
ואם תאמר, אז מה? אגיד לך דברים, אמת לאמיתם (כפי שאומר ר׳ אליקים): בנשיקות הללו, בהשקה הזאת, בכל אין ספור נקודות נקודות שמתחברות לקו עדין כקוי הציורים שלך, מוזרם אֵלַי ה״אני״ שלך – בלי כל הקליפות ומסכות החיצוניות – ״אני״ אמיתי שלך – אתה כפי שאתה (אולי גם ההפך הוא נכון, אבל אני לא מדברת על זה).
אותך אני מכירה כן, כן אני מאוד מאוד מרגישהשאני מכירה אותך. ואותו ה״אני שלך״ שאני פוגשת בכל אותם נקודות מפגש, הוא מלא עוצמה של אמונה, צור של אמונה עמוקה עמוקה ומתוקה כיין, ואני יונקת מזה ונשענת על זה. מלא אהבה.
אני מוצפת – ולא תמיד מצליחה לדעת להחזיר. יותר ויותר, אני מבינה ומרגישה ויודעת בבירור שזה מי שאתה בשבילי ובלעדיך אין לי קיום כלל, והדברים האלו הולכים ומתעצמים עם הזמן, ולא להיפך.
ומתקיים בך הפסוק במלואו ובמלוא מובנו ״ככחי אז וככחי עתה״ כחי בכל עוצמתו היית אז, מאז ומתמיד, וכחי עתה ובעתיד בע״ה.
אין לך מושג עד כמה אני אוהבת אותך בכל לבי...
אשתך האוהבת
דינה
נ.ב. הילדים הפריעו כל מילה שניה ואם לא הבנת, החיים כבר יסבירו וילמדו בעזרת ה׳.
