היה שמח מאוד להרגיש את רגבי האדמה מתפוררים שוב בידיים. כל רגב של אדמה קדושה, שווה דמינו ונפשנו.

מכתב של אלי לדינה מזמן שהייתו בגרעין קשת ברמת הגולן. דינה נשארה בירושלים בסוף ההיריון עם בת-שבע קשת.

יום ו׳, ג׳ סיון תשל״ד

לדינה שלום,

הגענו אתמול בשלום אחרי הצהריים, אחרי הרבה עיכובים בגלל מחסומים וכו׳. עודד (וולנסקי) תדרך אותנו בקשר למצב, והמחיש לנו חשיבות הפעולה וחשיבות שיתוף הפעולה עם אנשי מרום גולן. הוא ואלי (סדן) חזרו הבוקר לירושלים לזרז ארגון גרעין קבוע שיעלה להתיישבות. ר׳ צוקרמן נתן שיעור באורות בערב .

עוד אין לי התרשמות של ממש ובין כה לא אשלח את המכתב עד יום ראשון, לכל המוקדם, אז אכתוב אחר כך.

עכשיו יותר מאוחר, יצאנו לעבודה: ברור בצלי צבעוניים (טוליפים), עבדנו רק כשעה וחצי ואז התחילו הפגזות, שהיו אומנם מרוחקות מאוד מהשדה, אבל מאוד נזהרים כאן שלא יהיה איזה אסון. החזירו אותנו לקשת, ועכשיו אני הולך ללמוד.

היה שמח מאוד להרגיש את רגבי האדמה מתפוררים שוב בידיים, זה עורר בי געגועים עזים לימי הקישור והדבקות שלי אל הקרקע הזה, אדמה דומה מאוד לאדמת החולה, והנוף עוד הרבה יותר יפה .

עכשיו אחר הצהריים, למדתי שיעור חשוב באורות מהרבנית חנה טאו. בא לכאן יהודה הראל, מזכיר מרום גולן, שהוא היוזם של כל הפעולה כאן, אדם ענקי וחשוב מאוד, כולו מסור לאהבת ארץ ישראל ובניינה, אבל מכיוון שהמגמה היא לא מבוררת אצלו מצד הקריאה בשם ה׳ – הוא גם ריאליסט.

יהודה הראל דיבר על חיזוק קשת, בגרעין קבוע שיעלה להתיישבות, ועד אז, גרעין חזק ממרום הגולן ומקומות אחרים בארץ.. – אבל הוא לא עצר בזה, והמשיך לאמר שאם יחתם הסכם ונצטרך לנטוש חס וחלילה את קשת, צריך לקבל הבטחה מהממשלה שיקים אותו מחדש בחושניה, שהיא כמה קילומטר מכאן.

לדיבור הזה, התנגד אחד מחברי רמת מגשימים, וניסה להסביר שאין מה לדבר על שלב ב׳, אבל הוא לא דיבר בתוקף, והתנהל וויכוח בינו והראל. כל הזמן ר׳ צוקרמן נטה לדברי הראל, משום מה, אינני מבין אותו, ואולי הוא לא הבין בדיוק את הראל.

בכל אופן, ישבתי וכמעט התפוצצתי מרצון להגיד את הדברים בצורה צלולה ומפורשת, אבל עודד אמר לי לפני שהוא נסע, לא לדבר ולא לנסות להשפיע על הראל, אז ישבתי ושתקתי.

חנה (טאו) ישבה בצד כל הזמן ובררה אורז, וברגע מסובך, קמה בריתחא דקדושא נוראה ובכל כוחה צעקה על הראל כל דברי רצי״ה והמהר״ל וכו׳: ״אנחנו יושבים כאן בגלל שזה כתוב בתורה ולא בשביל לשמור על ישובים אחרים, ורק המחשבה הפחדנית וההרהור הספקנות, גורמת כל הצרות ושיבושי הפוליטיקה – כקרש ששמים על התהום״ וכו׳ וכו׳ וכו׳.

יהודה הראל ניסה להתווכח ולהסביר שהוא צריך לקחת בחשבון גם את התהום, אבל היא ממש לא נתנה לו, ובלי הרף סתמה את פיו מלהגיד או לבטא הספק, ואמרה לו שעניינו זה לחזק ולהגדיל את כח עמידתנו.

בזה נגמרה הישיבה, והוא הושפע עמוקות, דיבר בשבח הישיבה והרב (צבי יהודה הכהן קוק). אחר כך, כששאלה אותו איזו בחורה, איפה אנחנו נקים את קשת כאשר יפנו אותנו, אמר לה שקשת זה כאן ולא יהיה שום פינוי.

מוצש״ק – ניסיתי היום להתקשר אליך ללא הצלחה. שבת היתה נפלאה, אווירה מרוממת, אלי סדן וחנן פורת ור׳ צוקרמן נתנו שיעורים. קבלת שבת סיימנו בריקוד נלהב – מן המיצר והצטרפו גם החברה הלא דתיים. היה תחושה של אחדות ואחווה נהדרת.

קשה מאוד ללמוד כאן, גם כי אין כל כך זמן ולא ישוב הדעת ולא מקום שקט, אבל אני משתדל. למדתי ספר מוסר של הגר״א – אבן שלמה, והתחלתי תולדות אדם. המשניות סובלות מאוד.

סך הכל, יש הרגשה של חשיבות וגדלות הקדושה של הקמת קשת. כולם – כל מיני אנשים מכל מיני מקומות שאין להם, לכאורה, שום דבר משותף, אלא שהם כולם מעם ישראל וכולם קשורים קשר אהבה אדירה לארצם. מתקבצים יחד במגמה אחת – לב אחד.

יש מקיבוצים דתיים ולא דתיים, סתם חבר׳ה מהעיר, בית״ריסט אחד (חירות) וקבוצה נכבדה ובעלת משקל מן הישיבה. ואפשר לראות, ביתר בירור, התגלות האור הפנימי של קודש הקדשים – אורו של משיח. האור שמגלה את אחדות הקודש והחול, החומר והרוח בחטיבה אחת, שכל עניינה אל הפועל שלמות מלכות ישראל בארץ ישראל השלמה.

12 שבטי י-ה מסודרים על דגליהם סביב – והמשכן בתווך שבמרכזו אוהל מועד הנובע ומתפשט מן ארון העדות שאינו מו המניין.

כך רואים סדור קבוץ קשת, שהכח החקלאי והארגוני בא ממרום גולן, אלרום וכו׳, והדחף הפנימי המחייה ומחזק את הכל, יוצא ממקור הקודש - בעיקר על ידי אלי סדן וחנן פורת, ונמשך על ידי שאר בחורי הישיבה הנמצאים.

לשבועות, אני לא יודע מי יהיה שיוכל לתת שיעורים, אולי עודד יחזור.

טוב, אני רוצה לשלוח את זה. אני כנראה אחזור ביום ה׳, אם לא אודיע אחרת.

המון אהבה וגעגועים

אלי

לו היית כאן אתי, אולי הייתי שוקל הישארות לתקופה ארוכה יותר.

מוצאי שבועות

לא שלחתי את המכתב ביום ו׳. יעקב(לבנון) עלה לשבועות, ועוד כמה חבר׳ה מהישיבה והיה ממש נפלא. אי אפשר לתאר את רוממות הרוח – את הגבורה הפנימית שהולכת ומתגברת כאן.

לפעמים מקשיבים לחדשות, לדעת אם כבר האור שנוצר כאן מתחיל להתגלות ולהאיר את שאר חלקי האומה.

אבל החדשות – כאן! התחדשות העוז האלוקי שמתוך התורה שניתנה מפי הגבורה, ואין עוז אלא תורה, ההולכת ומתפשטת על כל אמיצי הרוח היושבים איתן בנועם אהבת ארץ חיינו.

כל מילימטר, כל רגב של אדמה קדושה, שווה דמינו ונפשנו – כל החדשות – ההתחדשות של ודאות שייכותינו.

אלי

מתוך ״פתאום נולדה״ מאת אפרת בדיחי (ספר על הקמת קשת)

עיניי ננעלו על מבטו של אלי הורביץ, שהגיע קודם עם הי"ד החזקה. הוא בא לבדו. בבית נשארה דינה אשתו, שהייתה בסוף הריונה הראשון. אלי היה נראה כאילו הוא נתון בעולם אחר, ונשמתו פורחת החוצה מתוך גופו הארוך והדק. על פניו הייתה נהרה כזאת, שהעידה עליו שהוא חש זכות להיות שותף למשהו היסטורי, לרגע נדיר על הרצף הארוך של נצח ישראל, ביום האחרון לשבתנו בבונקר הגיעה הודעה דרך הצבא: "אשתו של אלי יצאה לבית החולים". אלי ארז במהירות את מיטלטליו ויצא אף הוא לדרך, לירושלים. הוא לא הספיק להגיע ללידה, אבל הוא הביא אתו בתרמילו את שם הרַכָּה הנולדת: בת שבע קשת.