פעם הייתי בבית וגן בירושלים אצל אבא שלי, כשערב פסח חל בשבת, הלכתי להתפלל תפילת מנחה של שבת בבית כנסת של חסידות ״אמשינוב״, באתי וראיתי שאין מניין ואז ראיתי שכמה חברה מוציאים ספר תורה והולכים לקרוא בחדר השני, אז רצתי ואחד שם שואל אותי:
״תגיד, לא שמעת קריאת התורה?״
עניתי ״לא״
״אתה בטוח?״ הוא שואל
אמרתי ״לא שמעתי״
והוא צוחק, צוחק ואז הוא אומר ״של שחרית״
רבע שעה לפני שקיעה !!!
אחר כך היה סדר פסח, סיימנו מאוחר וכבר נשארתי ער עד הבוקר והחלטתי שאלך להתפלל תפילת ותיקין. אני בא לותיקין באמשינוב ואני רואה שורה ארוכה של חסידים, אני רואה שיש מניין גדול של ותיקין, אבל אני רואה שהם לא נכנסים לבית המדרש. לאן הם הולכים בחמש בבוקר? - עושים את הסדר, מה זאת אומרת? סדר פסח!!!
(כנראה שחצות זה... לא יודע, אולי חצות של הלילה הבא)
צריך לקלוט מה זה מצווה, זה דבר עילאי שבעילאיים. זה מאוד קשה כי אנחנו לא מרגישים כלום. אפילו המצוות הכי הגיוניות, גם הם שייכים למצוות שאפילו שנדמה שאנחנו מבינים את טעמם ואת הגיונם, הם מעבר למה שאדם מסוגל להשיג במחשבתו ושייכים לסוד.
זה פועל בנו, זה החיבור, הדלק לדבקות האלוקית. זה חיים של חיוניות.
כמו חתירה בתוך ים סוער וגואש ואבדו לנו המשוטים ופתאום מושיטים לנו איזה חבל שאחיזה בו מקדמת אותנו אל המטרה, קיום המצוות, לימוד התורה - זה החבל. על ידי המשיכה אנחנו מתקרבים אל המטרה וזה פועל בנו במציאות.
הדבקות בטוב, הדבקות במוסר, הדבקות בעומק של האמת הפנימית של המציאות - זה המצוות.
על הדרך יש בזה גם הרבה צ׳ופרים משפחתיים, חברתיים, קהילתיים ופסיכולוגיים.
הרב אלי הורביץ
