כאשר היה בני בן שנתיים וחצי לערך, יצאתי אִתו ועם בתי אל החצר, לברך על הגשם שירד בחוץ בעוצמה רבה. התפתח שם דיון מעמיק בין הילדים:
בתי שאלה: ״מה מתפלל השם עכשיו, כשאנו מתפללים על הגשם?״.
הבן שלי, ברצינות רבה ובכובד ראש, הסביר לה ש ״להשם אין פֶּה!״.
והדיון המשיך: ״מה, אתה רוצה לומר לי, שלהשם אין פרצוף!?״
והבן שלי ענה לה: ״לא, יש לו רק יד ובטן״.
״ולמה הוא צריך יד ובטן?״ שואלת היא,
והתשובה – ״הוא צריך יד כדי לפתוח את המים״.
״ולמה הוא צריך בטן?״
והקטן בשלו – ״מה זאת אומרת, לאיפה תהיה מחוברת היד שלו?״.
מתוך ״תורה ומדע״
הרב אלי הורביץ
