אנו מושפעים מאוד מהתרבות המערבית. לדוגמה, אם נשים לב, רוב רובם של השירים העבריים כיום אינם שירי "ארץ ישראל היפה" כגון: ה"גבעטרון ", נעמי שמר ז"ל והדומים להם, אלא שירים שהתוכן והקצב שלהם דומים מאוד לשירים הלועזיים.
זו אחת הסיבות ששומעים היום הרבה מוסיקה ישראלית, כי אם הגענו למדרגה כזו שדרך השירים הישראליים אפשר לקלוט את הרפש המצוי במוסיקה הלועזית מדוע להתאמץ "לשבור את השיניים" כדי להבין לועזית, אם אפשר לקבל כל זאת בעברית?!
המוסיקה והספרות שייכות לקישוטי החיים, גם בהן האדם צריך לבדוק מה הוא שומע, ובאיזה מינון.
יכול להיות מצב שבו בחור הולך ללמוד בישיבה, ועיקר חייו הוא לכאורה לימוד התורה, אבל כשהוא רוצה להינפש קצת, כשהוא רוצה באמת להרגיש טוב ומשוחרר הוא מדליק רדיו ושומע שירים או קורא ספר טוב של עמוס עוז, או כל כתיבה פוסט - מודרנית רזה אחרת.
קישוטי החיים הללו הצליחו להטות את מרכז הכובד של החיים שלו מהתורה ושאר ערכי הקודש, אל קישוטי החיים ומנעמיהם. על כך ניטשת המלחמה, מלחמת התרבות, מלחמה טוטלית ואבסולוטית.
מתוך ״מלחמת התרבות״
הרב אלי הורביץ
