אלי ואני החלטנו שאנחנו רוצים ללמוד על ההיסטוריה היהודית

דינה בהקלטה להוריה בשנת נישואיה הראשונה - 1973

לביבות חנוכה בשנת הנישואים הראשונה

היינו אצל הורביץ לשבת חנוכה ואז רציתי שגם אלי יברך במנגינה. הרב הורביץ אמר את הברכות בלי לשיר אותם בכלל ואורי אמר גם. ואז שרנו ״מה עוז צור״. זה היה ערב שבת חנוכה והיינו שם לשבת.

ביום ראשון, כשהתקשרנו אליכם, באותו ערב יסול ולאה באו אלינו והכנתי ארוחת ערב עם לביבות וכל זה. והקלטתי את הקלטת וגם אלי הקליט את עצמו, ויסול שאל אם אלי דיבר לתוך הקלטת אז כולם צריכים?! כל כך כעסתי, התכוונתי להקליט אותם בסתר, אתם מבינים, כדי שתוכלו פשוט לשמוע את כולם מדברים, אבל מאז שדיברנו בעברית זה לא הלך. כשהתקשרנו אליכם הייתם צריכים לדבר עם כולם בטלפון, אבל זה כל כך מתסכל. אני באמת לא יכולה... אני לא מבינה את זה, אני לא מבינה את זה, כולם אותו דבר, יסול, אלי, כולם מתביישים לדבר בקלטות.

בכל מקרה עכשיו זה כמה ימים אחרי. כל הזמן אני מדברת אתכם. באמת, כשאני בבית לבד אני מדברת אתכם, זה מרגיש כאילו אני מדברת בקלטת וכבר הכנתי לעצמי בראש קלטת שעה שלמה כבר כמה פעמים, אבל לא הייתה לי הזדמנות להקליט, אני עושה את זה בזמן שאני מבשלת ובזמן שאני מנקה, אז לא הייתה לי הזדמנות לשבת ולדבר איתכם.

היום היה לי יום קליל, אני לא יודעת למה, פתאום הייתי מאוד עייפה. ישנתי עד מאוחר מאוד בבוקר ולא היה הרבה מה לעשות בבית, זה היה סוג של אחד הימים האלה. וכל היום היה ההזדמנות מושלמת להקליט לכם ולכתוב וכל הדברים האלה, אבל הייתה הפסקת חשמל. לפעמים החשמל מפסיק, זה קורה הרבה. אבל היום זה היה... בדרך כלל זה קורה, החשמל כבה לכמה שעות או שעה, מה שלא יהיה, ואז הוא חוזר. היום זה היה כל כך מתסכל, האורות נדלקו וכבו, ושוב נדלקו ושוב כבו ולא יכולתי לעשות כלום, זה היה ממש מעצבן, רציתי לאפות עוגה, אבל לא הצלחתי כי המיקסר לא עבד, זה היה חסר סיכוי. עכשיו החשמל חזר, אז נקווה שהוא ימשיך.

הטייפ שבו אני משתמשת הוא לא שלי, את שלי הייתי צריכה להביא לחבר של אלי לתקן את זה. יש משהו לא בסדר בחיבור לחשמל. בכל מקרה, גם אם הייתי יכולה לחבר אותו, השנאי שרוני נתן לי, הוא לא מתאים, אז הייתי עם סוללות, אבל לשכנים מלמעלה (לבנון) יש את הטייפ שבו אני משתמשת שעובד על חשמל 220 וולט, הם לא בבית ויש לנו גישה לדירה שלהם ואני עושה שם את הכביסה, אז לקחתי את הטייפ שלהם כדי שאוכל להכין לכם את הקלטת.

יש כמה דברים שאני חייבת לומר לכם, אבל אני.. חכו רגע, בשבת היה לי... היום יום ראשון, אז זה לפני שבוע שיסול ולאה היו כאן. ואני אספר לכם על זה קודם כל. זה היה כל כך מצחיק, לא היינו כאן בשבת, כמו שאמרתי, היינו אצל הורביץ, אז במוצאי שבת חזרנו הביתה. הבית היה סוג של בלגן, לא ניקיתי אותו כל כך לשבת, לא עשיתי דברים בסיסיים כמו לשטוף את הרצפה וכל זה, מה שהייתי עושה אם היינו נשארים לשבת. אז לא עשיתי כלום, הוא היה נקי באופן שטחי.

תכננתי שביום ראשון אקום מוקדם.. אני מרגישה טוב לאחרונה, באמת, כל יום אני מרגישה טוב. הייתי מסוגלת לקום מוקדם ולנקות את הבית ולבשל. לא תכננתי להכין יותר מדי, אבל לא רק לביבות, כי לא ידעתי איך הם ייצאו, אז חשבתי שאכין גם דגים. הכנתי דגים, אלי אוהב את זה מאוד. חשבתי שאולי יסול יאהב את זה גם, אני מניחה שזה אוכל בסגנון רוסי. הכנתי דגים ותפוחי אדמה וכרוב והסלט הגדול הזה - סלט ישראלי ולביבות תפוחי אדמה. אני אוהבת תפוחי אדמה. ואפיתי עוגה.

אז חשבתי שאעשה את כל זה ביום ראשון, ואז ביום ראשון החלטתי שאני לא באמת לחוצה, אז טאטאתי בנחת את הבית ואלי עזר לי ואיכשהו הגענו לניקיון ממש, ניקינו וניקינו, אלי עשה את הספונג׳ה והתחלנו לנקות ארונות, ולנקות את החדר האחורי ולנקות... זה היה כל כך נחמד, ובלי שממנו לב, זה נהיה ממש מאוחר בשביל להתחיל לבשל, ​​ויש לי רק כיריים שיש להם שני מבערים, שאחד מהם לא עובד כל כך טוב. זה מבער קטן. אז באמת הייתי צריכה להתחיל לבשל מוקדם, אז רציתי להכין גם עוגה וגם דג וגם כרוב וגם לביבות תפוחי אדמה. אז הייתי נואשת, התחלתי לבשל, ​​ועד אז כבר הייתי עייפה, רציתי לנוח. אז נשכבתי לנוח, ואמרתי ליסול לבוא ב-6:30.

כשיסול הגיע השעה הייתה 5:30, בדיוק, בדיוק, לא נרדמתי, אבל פשוט הייתי ממש עייפה, נרגעתי. סמכתי על מה שעשיתי, הכל חוץ מלביבות תפוחי אדמה. את הלביבות לא רציתי להכין מבעוד מועד ופשוט התכוונתי לקלף את תפוחי האדמה והכל, ובדיוק כשהתכוונתי לקלף את תפוחי האדמה, רק הייתי צריכה לקום ולבשל, ​​והם הגיעו כל כך מוקדם, שהייתי צריכה לקום ומהר מהר להכין את הלביבות. הייתי צריכה לקלף את תפוחי האדמה, ולעשות הכל, והייתי נבוכה וקצת מבולבלת ולא יכולתי למהר, זה לקח לי הרבה זמן להכין אותם, אז אלי ישב ודיבר איתם בזמן שעשיתי את כל העבודה.

ריסקתי את תפוחי האדמה עם בלנדר. פעם, בעבר ניסיתי את זה והכנתי לי ולאלי, למרות שאני לא כל כך אוהבת אותם מרוסקים וגם הוא לא, אז זה עבד די טוב כשריסקתי את תפוחי האדמה בבלנדר. לא טוב כמו כשאני עושה את זה ביד, אבל זה מגוחך, זה לוקח נצח וזה קשה, אז הכנסתי אותם לבלנדר. מה שקורה זה, אני מניחה שהשקעתי יותר מדי זמן. תמיד יש נתחים גדולים של תפוחי אדמה, ואני שמה נתח אחד בכל פעם, אבל הפעם הייתי כל כך לחוצה, פשוט זרקתי אותם, והיו באמת נתחים שלמים, ולא ידעתי מה לעשות, כל כך מיהרתי. הכנתי את הלביבות, ובאמת, הם היו נאים, היו בפנים חתיכות של תפוחי אדמה נאים, הייתי כל כך נבוכה שהם לא יצאו כמו שלך. לא ידעתי על מה להספיג אותם, אז הספגתי על נייר טואלט שגם הוא לא סופג.

בכל מקרה, שירתתי אותם ויסול עשה... עשיתי הרבה, ויסול, כשהוא בא לפה, הוא עשה טעות. הוא אמר: "אם יש שאריות יש נמלים וזה סימן שהן לא טובות", אז מה שקרה אחרי שהוא אמר את זה, הוא היה צריך לאכול את כולם. כל כך ריחמתי עליו, כי אני לא חושבת... אני לא יודעת. בכל מקרה. אז הם אכלו, אנחנו אכלנו.

דבר מצחיק נוסף הוא, אין לי שום כלים בשריים, אני מחכה לצלוחיות שיגיעו במשלוח ליפט, אני לא יודעת אם אתם זוכרים, יש לנו את הספלים והתחתיות הכתומים והתחתיות, אבל אני לא יודעת אם הן גדולות מספיק כדי לאכול עליהן. הייתה לנו צלחת אחת גדולה, מישהו נתן לנו צלחת אחת גדולה. חשבתי ללכת לקנות סט, אבל אמרתי... אף פעם לא הגעתי לזה, כי באמת אין בעיה לאכול עם הצלוחיות, אבל כשאירחתי את יסול, לא יכולתי לתת לו לאכול על צלוחיות, אז הייתי צריכה לקנות כלים וקניתי, זה יצא מאוד מאוד נחמד. היה להם נחמד.

חבילות מאמריקה

ואז אחר כך, כמו שאמרתי, הלכנו לרמת אשכול... שם היו אלה של דוד. ולא הבנו שזה מאוחר, השעה הייתה רק 21:30, אבל כנראה שהם כבר הלכו לישון, הערתי אותם וזה היה כל כך מביך, הייתי צריכה להתקשר אליהם לפני. הייתי צריכה להתקשר אליהם היום, הם אמרו בעוד שבוע. מחר אולי אני אתקשר אליהם. הם הביאו את החומרים. ולכן אני רוצה לקבל את השאר.

אם כבר מדברים על זה, קיבלתי את החבילה, זה היה למחרת אחרי שדיברנו ביום שני קיבלנו את החבילה ששלחתם עם הדברים עבור יסול והחומר.. אוקיי, רציתי להגיד שסוף סוף קיבלתי את החבילה, וזה גם היה מזל, החבילה הייתה כל כך הרבה זמן בדואר, קיבלתי הודעה על זה לפני כמה שבועות, אבל לא יכולתי לאסוף את זה כי למשלוח שהביא את התנור היה... הוא צריך את הדרכון והדברים, אז לא יכולתי ללכת למכס כדי לקבל... נאלצתי לשלם על זה כסף, הייתי צריכה להביא את הדרכון שלי למחלקת המכס והם אמרו שאני לא צריכה לשלם כסף.

אז לא יכולתי לעשות את זה עד שהיה לי את הדרכון שלי שהשגתי ביום שני והלכתי לקחת את החבילה. ובדואר זה היה כל כך הרבה זמן, שהוא רצה לגבות ממני קנס, ויוצא שזה היה 7 לירות. היה לי את הכסף איתי, ידעתי שזה באיחור, כבר קיבלתי את ההודעה האחרונה וכל זה. אז הוא היה אמיתי והוא צעק עלי ואמר, "את לא צריכה להשאיר את זה כאן כל כך הרבה זמן, היית צריכה לבוא לקחת את זה לפני." אבל לא התווכחתי איתו, זה ממש לא בעיה שהדרכון שלי לא היה שם והוא צודק, אני מניח והכל. זה שטח אחסון וכל זה.

אז אמרתי "כמה?" הוא אמר: ״שבע לירות״. אז נתתי לו את הכסף והוא לקח אותו והכל, והוא נעשה ממש מתוק והוא אמר, "בסדר, הפעם אני אתן לך... את לא צריכה לשלם. אבל בפעם הבאה תגיעי בזמן." משהו שלא קורה לעתים קרובות. אז זה היה נחמד.

אני אראה את יסול ביום שלישי, כי יום שלישי הוא חתונה, אנחנו רוצים ללכת ואז אני אתן לו את הדברים. אז החתונה הזו, היא ביום ראש השנה [האזרחי] , זו הולכת להיות חתונה מאוד מאוד קטנה. זה ברחובות, אתם יודעים, ברבנות, יש להם מקום קטן מאחורה ואנשים עורכים שם חתונות ואחר כך יש להם מיץ ועוגיות או משהו. חתונה מאוד מאוד קטנה. רק משפחה קרובה מאוד מוזמנת, אני אפילו לא יודעת אם אנשים כמו המשפחה מבן שמן, אני מניחה שהם יהיו שם, אני לא יודעת. זה כבוד שהוזמנו. לא היו להם הזמנות, היא כתבה מכתבים אישיים. היא כתבה לי מכתב אישי, וליסול היא התקשרה. זה היה כל כך ברגע האחרון, ועכשיו עם המלחמה (מלחמת יום כיפור) וכולם בצבא, קשה מאוד להדפיס... הדפס כל כך מהר וכנראה זה מה שהיא כתבה. אז החתונה ביום שלישי.

יום בשבוע שאסור לנהוג באוטו שלך בישראל

בטח שמעתם שבישראל ובהרבה מדינות, יש יום אחד בשבוע שבו אנשים לא משתמשים במכוניות שלהם, בדרך כלל זה ביום ראשון אני מניחה, שזה שבת בכל מיני מדינות, כמו בהולנד, אבל בישראל החוק.. לא רצו שזה יהיה בשבת, רצו שכל אחד יוכל לבחור את היום בשבוע שהוא רוצה ואז אתה מסתובב למחלקת התחבורה או משהו ואתה מקבל מדבקה ואתה שם אותה על האוטו וזה אומר באיזה יום היום שלך לא להשתמש ברכב שלך. אז רוב האנשים הדתיים, כמובן, בחרו את השבת.

רבים אחרים בחרו יום אחר בשבוע. שבת הוא היום היחיד שבו יסול יכול ללכת לבקר ולהסתובב, אז הוא בחר להשבית את הרכב ביום שלישי ויום שלישי זה יום החתונה, אבל זה היום שאסור לו להשתמש באוטו ומקפידים על זה מאוד ויש כל מיני קנסות, אז נצטרך לנסוע במונית שרות. נסע ביחד, אבל זה קשה, אני לא יודעת. רק בנסיבות מאוד מיוחדות מותר לך להחליף את היום שלך, אבל צריכים לרדת ולארגן את זה מבעוד מועד, וזה לא יכול להיות פחות מחודש מהרגע שבחרת את היום, אז ניקח את השרות, אבל זה אמור להיות בסדר.

בהריון עם בת שבע

הרופא אמר לי... שאלתי על בת דודתו הראשונה של אלי, עפרה, אני לא יודעת אם אתם זוכרים את שושנה, זאת אחותו של לאה הורביץ, שגרה בקיבוץ חולתה, הבת שלה מתחתנת בסוף ינואר, היום האחרון של ינואר, אבל בזמנו לא ידעתי והוא רק אמר ינואר, אז חשבתי שאולי בהתחלת החודש ושאלתי את הרופא אם יורשה לי ללכת, כי זה בערך שלוש שעות נסיעה מכאן, הקיבוץ רחוק, ואנשים אומרים לי שאני צרכה להיזהר מלצאת לנסיעות ארוכות, שזה יגרום להפלה ואני פשוט אצטרך... הוא לא הבין אותי, בכל אופן, הוא חשב שאני רוצה לנסוע לחרמון שזה ההר הגבוה והגדול בישראל, והוא חשב שאני נוסעת לשם בתחבורה ציבורית, כי הוא אמר שלא. אז הוא לא הבין, אני אצטרך לשאול אותו שוב. באותו זמן הוא מיהר וכל זה. אני אצטרך לשאול אותו שוב אם אני יכולה ללכת. שאלתי אם לתל אביב אפשר אם יש לי רכב, והוא אמר שתל אביב זה בסדר, אבל לא לחרמון, החתונה אפילו יותר קרובה מתל אביב, אז זה היה נחמד אם ליסול היה את המכונית שלו, אבל ניסע במונית שרות, זה לא אמור להיות רע מדי.

משלוח ליפט באוניה

יש כמה דברים שאני חייבת לספר לכם על הליפט (מטען שההורים שלה שולחים לה באוניה לארץ). כתבתי לכם במכתב, אני חושבת שעדיין לא קיבלתם את זה, כתבתי לכם את הפרטים, אבל אני אספר לכם שוב רק כדי לוודא. רצנו ל.. ובגלל שלאלי ולי יש הלוואה היה צריך לשלם... זה משולם על פני תקופה של חמש שנים, אבל אתה מתחיל אחרי השנה הראשונה. אז זה משולם על פני תקופה של ארבע שנים, וזה 63 פאונד לחודש, שעולה... זה ממש נחמד, זה בדיוק 720 דולר, זה לא ריבית או משהו. למעלה מארבע שנים. ומה שבאמת מזל, זה שעכשיו 63 ליש"ט זה בדיוק 15 דולר, אבל אחרי הבחירות בישראל יש שמועות, אני חושבת שהדולר הולך להיות שווה יותר בישראל, הוא יהיה שווה קרוב ל-5 ליש"ט. אז זה כנראה יהיה פחות עבורכם, פחות מ-$15. אבל אתם תראו מה זה בעוד שנה מהיום, כי 63 ליש"ט, בכל מקרה, אנחנו נסתדר עם זה.

ואיך משיגים את זה? מה שעושים הוא, אתם שוכרים את החברה שתביא את הליפט כדי לשכור את החברה, חברת הספנות לא משנה, אני לא ממש יודעת, והם אומרים לכם כמה זה יעלה. אז הם כותבים את זה או משהו. אתם לא משלמים. אתם לא משלמים. אתם לוקחים את החוזה שבו כתוב כמה, אתם לוקחים אותו לסוכנות היהודית של וושינגטון ואתם מראים להם. והם ישלמו לחברה את 720 הדולרים ואז תשלמו את ההפרש. אבל אתם לא משלמים מראש, כי אני מניחה שהם לא ישלמו לכם, הם ישלמו רק לחברה, אבל אתם צריכים להביא להם את החוזה. הם שואלים אם זה מגיע לבית. אז זה תלוי באיזו חברת שילוח אתם מקבלים. זה תלוי אם אתם יכולים למצוא אחד שיביא את הסחורה עד הבית. כל מה שאני יודעת זה, שזה תלוי באיזו חברה אתם בוחרים, כל מה שאני יודעת זה הם משלמים רק עבור שתי חברות שילוח, במילים אחרות, אם יש חברת שילוח אשר ..ואז אתם צריכים לשכור עוד אחד שיביא אותו הביתה, הם לא ישלמו את החשבון, הם ישלמו רק על אחד שלהם. הם לא ישלמו, נניח, אני אפילו לא יודעת, נניח להביא לישראל, לנמל, זה פחות מ-720$, אבל יחד עם הבאת עד הבית, זה יותר מ-720$, לא יתנו לכם. $720, הם יסתכלו רק על אחד מהסכומים. הכי טוב זה למצוא חברת שילוח, אם זה אפשרי, אני לא יודעת על זה כלום, שתביא ישירות משם לכאן, עד הבית. ולא לנמל.

ויש כמה דברים שתהיתי, עכשיו כשזה הרגע האחרון, תהיתי אם אתם יכולים לכלול ברשימה לליפט, אם יש לכם רהיטים ישנים, כמה כיסאות או משהו, תמיד נשמח, כי רהיטים, אני לא יודעת אם אתם זוכרים כמה הם יקרים, אבל בכל הפעמים שהייתם בעבר, ...נהגנו לראות במשביר שזה עולה 1000 פאונד. אז זה אמור לתת לכם מושג כמה הרהיטים יקרים. אז כל חומר ישן שיש לכם או שתמצאו או משהו - יעזור. לא זבל, אבל אם יש דבר כזה שם, אני לא יודעת, אם יש לכם.

תהיתי אם אתם יכולים לשלוח בליפט שמפו Head And Shoulders, אני יודעת שזה לא ריאלי, כי אני לא אוכל לקבל את זה כל החיים שלי, אבל באמת, אני לא מוצאת שום שמפו ישראלי... כשהייתי בשנה שעברה, קניתי הרבה ואין לי עוד. אז עכשיו אני משתמשת בשמפו ישראלי וזה נורא. זה באמת נורא. אני לא יודעת, אני זוכרת שהשתמשתי בזה, אני לא יודעת מה זה, אבל השיער שלי הוא באמת מלא קשקשים, אני לא יודעת איך להיפטר מהם ואני קונה שמפו נגד קשקשים, אבל אין דבר כזה פה, אני חושבת שיש מותג אמריקאי פה, אבל הוא עולה משהו כמו 30 פאונד עבור צנצנת קטנה. אז אם תוכלו לשלוח Head And Shoulders ואחד מהדברים הגדולים האלה שלי. אז דבר אחד גדול סוף סוף אולי שנה, שנה וחצי אז זה יהיה נהדר כי גם המלח הוא מאוד שמנוני, אני לא יודעת, אני לא יודעת איך להתרגל לזה, מתישהו אני מניחה, אבל בינתיים, משחת שיניים אם זה בסדר.

ועוד דבר שאלי הזכיר, אני חושבת שהוא אומר שהוא חושב שזה זול יותר מאשר כאן. וביום שהוא יבוא, נצטרך, אני לא יודעת, לפעמים אין לנו חימום, וכרגע אנחנו משתמשים בנפט, שזה טוב מאוד, זה בעצם לא נורא, לא ממש קר כאן. הקירות עבים מאוד וזה מחמם אותנו למדי. אבל זה פולט גזים והכל, זה לא הדבר הכי בריא להשתמש בו וכמובן, אנחנו לא יכולים להחזיק אותו כל הלילה ולא יכולים להכניס אותו לחדר שבו אנחנו ישנים.

אבל זה בסדר, אבל אם יש לכם תינוק, כמו שיש ליהודית.. לה יש בעיה גדולה, כי יש לה חום מרכזי, אבל כל כך קר בבית וגן והם היו צריכים לקנות דוד חשמלי כי הם לא יכולים להשתמש בגז באותו חדר שהתינוק, וצריך שיהיה לו חם כל הזמן, אתם צריכים לשמור על התינוק חם, לא יכול להיות קר, אז כאן זה מאוד מאוד יקר. חשמל כנראה, אני לא יודעת, דוד חשמלי קטן עם אולי שתי יחידות חימום, אחת קטנה, לא גדולה, שמחמם חדר או רק את האזור, אם אתם יכולים להשיג אחד בזול זה יהיה נחמד.

כמו כן, אני לא יודעת אם אמרתי לכם, לא הולכים למכור לי את המגהץ, כי אני יכולה להביא מגהץ בכל מקרה ויש ישראלים שצריכים את זה מאוד ומוכנים לשלם על זה ולא יכולים להשיג מגהץ כזה, כי זה ..וכל הדברים האלה, אז הם אמרו שאתם צריכים לשלוח לי אחד, אז אם אתם יכולים לשלוח לי מגהץ זה יהיה נחמד, אני לא חושבת... מגהץ קיטור. וגם אלי צריך סוללות לשעון שלו. ובישראל אין דבר כזה, חיפשנו בכל מקום. השענים מסתכלים על זה והם אפילו לא יודעים מה זה. אז אם תוכלו לשלוח כמה סוללות לשעון, זה גם עשוי לעזור לו.

תנו לי לחשוב. אני לא יודעת, זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו, אבל אני בטוחה שיהיו אחרים... אני בטוחה שככל שיעבור הזמן אחשוב על עוד, אבל בכל מקרה, זה גם עושה אותי לחוצה, כי הקלטת הזו אוזלת בצד הזה. רק רגע.

תפירת בגדי הריון

החומר ששלחתם נחמד מאוד. למרות שהצצתי בזה קודם, אבל זה ממש נחמד. כרגע יש לי דילמה, אני לא יודעת, הדבר הזה משגע אותי. בכל מקרה, מה שאני רוצה להגיד לכם זה שהסתכלתי על החומר והוא מאוד נחמד. הדילמה שיש לי היא שאני לא יודעת, אני לא יודעת אם יש לכם את זה אני רק ..קשה להיות גדולה וכל הדברים האלה ובגדים אמורים לעלות עליך, אבל אני, במשך זמן רב, הבגדים שלי היו צמודים. ולא בגלל שאני אוכלת כל כך הרבה, אני באמת לא, דברים שאמרתי לכם שהם בעיקר יוצאי דופן ובמשך זמן מה לא אכלתי בכלל. אבל יש לי תיאבון מאוד גדול עכשיו, יש לי דחף לאכול משהו מחדש, לא כמו שפעם הייתי מסוגלת לגווע ברעב כל היום ואז פשוט לאכול בלילה. עכשיו אני צריכה לאכול שלוש פעמים ביום לפחות.

אבל אלי די מקפיד על זה, אני בדרך כלל אוכלת שלוש ארוחות טובות. למשל היום, אכלתי לבן וכוס חלב וגבינה. אני לא יודעת, אשכוליות, אני בדרך כלל אוכלת בשר או דגים כל יום. היום לא יכולתי לאכול בשר או דגים, באמת, אני לא יודעת, לא התחשק לי. אבל אני אוכלת די טוב, אני לא אוכלת זבל ועוגה כל יום, באמת. אני אוהבת פופקורן וכל זה. אני לא יודעת, אני אוכלת די טוב. אני לא יכולה לעלות כל כך הרבה במשקל, אבל יש לי בטן מאוד גדולה, ושאלתי את הרופא למה והוא אמר לי שזה גזים, והוא אמר שקורה בהריון.., אבל אני לא יכולה לסבול שמשהו לוחץ לי על הבטן, כמו חצאית, אם זה עטוף חזק אז זה משגע אותי. אז לחורף, אמרתי לכם, הייתה לי רק חצאית אחת, הייתה לי חצאית כחולה אחת, אני לא יודעת אם אתם זוכרים, זה היה קצת צמוד, גם אז זה היה צמודֿ. התחלתי לצאת מזה, אני כבר..קצת. עכשיו אני אפילו לא יכולה ללבוש אותו עד הסוף. אבל באמת הייתי זקוקה לבגדים. אבל אלו דפוסי הריון.

אז היו הדפוסים האלה עבור מגשרים, סביב המותניים בקיץ. אז עם מתנות החנוכה שקיבלתי מכם וגם דודה בטי שלחה לי, קניתי חומר והכנתי שני שמלות. אחד ליום יום ואחד לשבת, ושניהם יצאו מאוד מאוד נחמדים. והם מאוד נוחים כי הם לא ממש בגדי הריון והם נראים... והם לא צמודים, הם בעלי מותניים גבוהים, מותניים של אימפריה, אז הם צמודים מלמעלה אבל לא מלמטה. וזה מאוד נוח.

אני מניחה שאצטרך להתחיל ללבוש בגדי הריון אולי בעוד חודש בערך. בגדים רגילים וזה טיפשי לשים הרבה כסף על בגדי הריון, כי אחרי הכל, זה לא מצב רגיל בגדי הריון. אבל אני צריכה יותר מדבר אחד. אני צריכה להכין עוד אחד, לחורף, אולי שמלה ואחד בקיץ, או כשאני אלבש בגדים קיציים יותר, אז אני באמת אהיה שמנה. כי אם אני אמורה ביוני, אז באביב ובתחילת הקיץ, אז אני אצטרך להכין בגדי הריון. אז החומר ששלחתם לי יהיה דבר אידיאלי כי באמת אין לנו את כל הכסף הנוסף להוציא על חומר. וכאן זה מאוד יקר לייצר את השמלות שאני מכינה. אני חושבת שזה יקר, אני כבר לא ממש זוכרת מה זה באמריקה. אולי המחיר עלה גם שם.

אבל כאן זה יקר עבור 100% צמר, אבל מה שנראה כמו צמר, כל דבר נחמד, משובץ נחמד או צבע אחיד עולה 35 פאונד למטר. וכדי לעשות מגשר, במיוחד בגדי הריון, אתם צריכים הרבה חומר. אז זה [לא נשמע] לעשות מגשר זה 60 פאונד, קצת יותר עם הרוכסנים וכל הדברים האלה. אז חשבתי [לא נשמע] בחומר ששלחת ואני יכול לנצל את זה וזה חומר נחמד במשך רוב השנה וליצור דברים.

אני לא יודעת מה לעשות, כי זה מושלם, החומר ששלחת אותו מושלם עבור החצאית ההיא אז אולי אני ואכין את החצאית קונה חומרים אחרים ליולדות. יש לי אחר בכל מקרה, זה מאוד מאוד נחמד. אני מת לראות מה אוולין דיווידס הביאה, אבל בכל מקרה. החומר נחמד והיה עוד משהו שרציתי לספר לכם.

קיבלתי הודעה על מכונת הכביסה, וזה נהדר. קיבלתי מכתב שאומר שזה בישראל, והם צריכים לשלוח את הדרכון שלי ואת הדבר הנוסף הזה ששלחו לי למקום בתל אביב ואני מניחה ש הייתי צריכה לרשום בדרכון שלי. בדרכון שלי היה כתוב שיש לי מכונת כביסה. ואז זה אמור להגיע בעוד כשלושה שבועות הם אמרו. או אולי יותר כי עכשיו זה הכל... המלחמה והכל אז זה מאוד... זה לוקח קצת יותר זמן, צריך יותר סבלנות.

ביקור של קרובים מאמריקה

הו, קרה דבר נחמד מאוד. קודם כל, היום שבו הבאתי את החבילה הביתה, זה היה יום שני, באותו יום ג'רי ספקטר בא לבקר אותי. זה היה דבר כל כך נחמד, באמת. קודם כל, הרגשתי קצת נבוכה כי הבית היה סוג של בלגן. למרות שניקינו כל כך טוב ביום ראשון, אבל עדיין לא הייתה לי הזדמנות לנקות הכל כי זה היה מאוחר מאוד כשחזרנו הביתה מלאה בן דוד, אני לא יכולתי להישאר ער אחרי 10:00, אני מאוד עייפה, אז לא ממש ניקיתי את זה, והוא בא בדיוק באמצע כל הבלגן ופשוט פתחתי את החבילה שלכם קצת.

אז בכל מקרה, היה כל כך נחמד לראות אותו, וראיתי אותו רק פעם אחת בעבר מאז שהוא בישראל. פעם אחת פגשתי אותו ברחובות רק לכמה דקות. אבל מאז אני מאוד עסוקב, אני לא כל כך אוהבת להזמין אורחים לשבת, אני אף פעם לא יודעת איך... לפעמים אני מרגישה טוב ולפעמים אני לא המארחת הכי טובה, אני רק רוצה לישון כל הזמן. אז החלטתי עד שארגיש קצת יותר טוב, אני לא אזמין, אז לא הזמנתי אותו.

אבל הוא בא לבקר, זה היה כל כך נחמד. מאוד נהניתי לדבר איתו, אז לשמוע הכל על הספקטרס. לא התכתבנו אחד לשני מאז שהתחתנו אני מניחה שבגלל שהייתי כל כך עסוקה, ואני באמת רוצה לכתוב לה, אני חושבת עליה כל הזמן. לאחרונה אני חולמת עליה כל הזמן. אז אני רוצה לכתוב, במיוחד אחרי שדיברתי עם ג'רי. ולמחרת קיבלתי מכתב מהספקטרס. גברת ספקטר פשוט כתבה לי מכתב נחמד, איך הכל, אז זה היה מאוד נחמד. אם תראה אותה, ואני אכתוב לה גם, אבל ג'רי בא שהוא נראה נהדר ושהוא מרגיש נהדר והוא היה ממש נרגש. הוא בדיוק בילה את השבת ההיא עם חיילים בגדה המערבית והם הלכו ל... הוא ועוד חבורה שלמה של בחורים מהישיבה הלכו לשם כדי לארח אותם ולשם הוא היה ממש נרגש מזה.

ומיד אחרי שהוא עזב, מישהו אחר דפק בדלת ואתם יודעים מי זה היה? זו היתה חברה של ארלין שהיתה בחתונה שלי, שלא ראיתי אותה אחרי החתונה, נכון? כמעט שכחתי ממנה. אבל היא עדיין בישראל, עד פברואר היא תהיה בישראל. והיא איתרה אותי והיא באה לבקר. אז זו הייתה הפתעה מאוד נחמדה, שמחתי על כך.

באותו לילה, באותו לילה של יום שני, החברה של טובי, שירה, התארסה והיה לה כמו מה שהיה לנו, ששברתם את הצלחת וכל זה. זה היה יום נחמד, זה היה יום גדול ומלא אירועים. אז זה היה נחמד. אני כן רוצה לכתוב לרודה. יש לי כל כך הרבה אנשים לכתוב להם, זה מגוחך.

קיבלתי מכתב והיא שואלת אם מיני נשואה, למה יש לה רושם כזה? לא שמעתי ממנה מאז הלילה שלפני החתונה שלי. קיבלתי ממנה מכתב. אבל אני לא יודעת. האם היא? אתם תגידו לי.

כמו כן, פרדי בא לבקר, ואף אחד לא היה בבית. כנראה שהם נמצאים בישראל, והוא השאיר כתובת ומספר טלפון שאצטרך ליצור איתם קשר. אז זה נחמד. גם לקרוא על אחד המכתבים שלכם, הסיבה מדוע... אני חושבת שהסברנו לכם, הסיבה מדוע אלי לא קיבל את הסוודר כי שלחתם את החבילות לניו יורק, כי הוא חשב שטובי הייתה אמורה לחזור לניו יורק, ובמקור היא הייתה אמורה לנסוע לניו יורק לפני שיצאה לישראל, אבל אז פרצה מלחמה והיה לה כל כך קשה להשיג טיסה, אז היא לקחה את הראשונה שהיא יכולה להשיג, לשיקגו. והיא מעולם לא הגיעה לניו יורק. אז רותי כנראה תשלח את החבילות או איכשהו תביא אותן לכאן.

כמו כן, אנחנו רוצים למדוד את החלונות בסנהדריה, אולי נלך לשם היום, לבקר את אליקים ואסתר, אבל לא הספקנו. אז אולי יום אחד השבוע אני אלך ואמדוד.

בדיקות דם

התוצאות של ה-IH הן שיש לי דם שלילי AB. זה לא מה שיש לך, אמא? אני לא יודעת, אני מניחה שאני חייבת. אני חושבת שמה שהם עושים עכשיו זה שהם פשוט נותנים זריקות. אני לא ממש יודע, כי הוא נתן לי פתק, הוא רופא קטן והוא כותב לכם פתק על הבדיקות שאתם צריכים לעשות, ואתם צריכים ללכת לקופת חולים ולעשות את הבדיקות. אני לא מבינה את כתב היד שלו, אז אני לא יודעת באיזה מבחן זה, אבל האנשים שם יבינו. אז בשבוע הבא אני אצטרך ללכת לקחת את זה.

אבל ברכה (לבנון) יש גם דם שלילי AB, והיא אומרת כשהייתה בהריון שנתנו לה זריקות וגם לא היו לה בעיות. כל חודש, בדיקת הדם ובדיקות שתן גם בודקות אותה. לחץ הדם שלה בגלל הדבר השגרתי, אבל הם גם נתנו לה זריקה. ולא היו לה בעיות, אבל אני לא כל כך מבינה כי בהריון הראשון שלך אף פעם אין לכם בעיות. נכון?

קיבלתי מכתב מבן שמן - המכתב הכי מצחיק. אני חייבת לומר, זה היה המכתב הכי נחמד, זה היה מאוד נחמד, וכתבתי להם בחזרה הם כתבו הכל על המלחמה ושהם כל כך מצטערים שהייתי צריכה להיות כאן כדי לראות דבר כל כך נורא עם כל ישראל היא כתבה על פוליטיקה והיא רוצה שנבקר. ואנחנו גם מאוד רוצים לבקר. חשבנו שאולי נראה אותם ביום שלישי, אז אני אראה. אני מקווה.

לפני כמה ימים אכן קיבלתי את החבילה עם קצת מוזיקה בתוכה. וזה מאוד נחמד, עכשיו יש לי ערימה גדולה של מוזיקה. אבל זה טוב, כי זו מוזיקה טובה. זו מוזיקה שאם אתן שיעורים אוכל להשתמש בה לתלמידים המתחילים ואפילו למתקדמים יותר. וגם קיבלתי חבילה ששלחנו לפרד, אבל עדיין לא הייתי במרכז העיר. רק לפני כמה ימים קיבלתי להחזיר אותו. אבל אני לא חושבת שתהיה לי בעיה. אז אני אצטרך לטפל בזה.

הארוחת ערב השבועית אצל הורביץ ובמפגש עם ארי שהיה בחופשה מהצבא

קרה משהו מאוד מרגש. ביום שלישי או רביעי שעבר, ביום שני, הלכנו למשפחת הורביץ לארוחת הערב השבועית שיש לנו שם, ודפקנו על הדלת וארי היה בבית. הוא קיבל חופשה של 48 שעות, וזה היה כל כך טוב לראות אותו, באמת. כי הוא הלך הביתה רק פעם אחת במהלך כל הזמן מאז ראש השנה, אני חושבת, אז היו לו את 48 השעות האלה וזה היה די נחמד לראות אותו וזה היה מאוד נחמד שלא ידענו על זה, שהוא בבית.

הוא חזר הביתה ואלי ואני באנו ואריה, הארוס של טובי הייה שם, כולם היו ביחד, היה מאוד נחמד שהוא היה בבית. היו לו כל מיני סיפורים לספר. הוא חייל, הוא יורה בטנק. וסיפר הכל על הטנקים ובמצרים וכל מיני סיפורים. וכמה טוב הצבא שלנו. בטח החבר'ה, כמה המורל גבוה שם, כמה הם עוזרים אחד לשני. בצבא כשאתה שם, אנשים במצב רוח רע עם החדשות הרעות, אני לא יודעת. המורל נמוך בעורף. אבל הוא היה שם, האנשים מיואשים.

פוליטיקה

הבדיחה של ז'נבה מייאשת עוד יותר. זו בדיחה גדולה ומגוחכת. אבל בחזית עם הבנים בצבא שם, הם נהדרים שם וברוח טובה מאוד והם מאוד אופטימיים והם מאוד ... אתה שומע כל מיני סיפורים מדהימים איך הם עוזרים אחד לשני ולעשות דברים אחד בשביל השני. זה מאוד מאוד טוב.

העסקה הזו בז'נבה היא ממש מגוחכת. אני לא יודעת, זה מביך. מחר זה הבחירות בישראל, אני לא חושבת שמותר לי להצביע כי אני תושבת ארעית, אז אני חושבת שמותר לי להצביע רק לבחירות בעיר, אבל אף פעם לא קיבלתי שום דבר בדואר על זה, אז אלי הולך להצביע. בעיה גדולה, כי הם באמת... להצביע לגולדה מאיר כאן ולמפלגה שלה, הם מוכנים לוותר על אדמה ואנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים את כל האדמה שלנו. מפלגות הן גם רצוניות, אני לא יודעת מה הבעיה. הרבה אנשים, זה מאוד מצחיק, הרבה אנשים הולכים להצביע לכהנא, מאיר כהנא מתמודד לכנסת, הליגה להגנה יהודית. ויש לו הרבה תמיכה כי הוא אומר דברים שהרבה אנשים מרגישים והוא לא מפחד לומר בפוליטיקה. אתם יודעים אין לו מה להפסיד. הוא לא בכנסת, אז הוא רק רוצה להיכנס, אין לו מה להפסיד. הוא אומר מה שהוא רוצה, הוא מאוד גלוי, כמו תמיד, ובאופן מפתיע הרבה מאוד אנשים חושבים להצביע עבורו. בכל מקרה, אז נראה מחר, אמור להיות די מרגש.

תמונות

עד עכשיו סטנלי וג'ין אמורים להיות שם. שלחו להם דרישת שלום. כן, עבר כל כך הרבה זמן. לבריין ולכולם. הצטערתי אז שהתקשרתי מוקדם מדי. ובכן, אני מניחה שבכל מקרה לא יכולתי לדבר עם כולם, אבל אני מקווה שתשלחו להם את ברכותיי. גם מה שעשינו אצל הורביץ לשבת, חשבתי שתרצו לקבל כמה תמונות (מהדלקת נרות חנוכה). עבר כל כך הרבה זמן מאז שצילמתי תמונות, אז אני לא יודעת, צילמנו, תמונות משפחתיות של כולם מדליקים נרות. אבל יש לי עוד מה לצלם בפילם, אז אני רוצה לצלם חלק מהחתונה הזו, אז אני אקבל קצת תמונות. אני אביא כמה תמונות של המשפחה, אני מקווה.

מנשה – החבר של אלי מהצבא

אם כבר מדברים על זה, אתמול בשבת היה אצלנו מנשה ונעמי. מנשה הוא החבר של אלי שצילם את התמונות בחתונה שלנו, התמונות הצבעוניות שלא יצאו כל כך טוב. זה היה נחמד, זה היה מאוד נחמד, אבל הייתי קצת נבוכה בגלל שזו תרבות שונה. מנשה במקור מעיראק או שהוריו הם מעיראק, ונעמי ממרוקו ויש להם מנהגים שונים, חריף, אני לא יודעת, אני לא ממש יודעת מה... חומוס וטחינה וסחוג ועוד כל מיני דברים שאני לא ממש מכירה ואני לא מאוד מעוניינת.

אני הכנתי דגים ומרק והכנתי מרק ירקות חריף מאוד, אז אולי הם יאהבו את זה וגם עוף. אתם יודעים, כל הדברים המרוקאים המסורתיים שאני תמיד מכינה, ואני מקווה שהם אוכלים ודיברנו על אוכל והם אמרו כמה זה טוב, ומנשה הוא אהב והוא רוצה ללמוד איך לעשות את זה, אבל אני לא יודעת אם זה בגלל ההריון שלי או מה, אבל המחשבה מהריח של זה, לפעמים כשאני עוברת ליד השוק יש לי בחילה, אני לא יכולה לסבול את זה, זה כל כך מלא שום ותבלינים. אולי אחר כך אני אכין.

עכשיו אני צריכה לדבר בשקט, כי אלי מקשיב למה שאמרתי והוא שמע שאמרתי שאכין את הדברים האלה אולי אחר כך, והוא אמר שהוא יחזיק אותי בזה, אז עכשיו אני בצרות גדולות, זה מביך, אני לא רוצה שהוא ישמע מה אני אומרת. בכל מקרה, היו לנו כל מיני פיצוחים, זרעי דלעת וחומוס שהם אהבו, אז לפחות הם אכלו משהו. אני לא יודעת. לי זה היה נחמד. אני לא ממש רואה. מה עוד להגיד.

אה, כן, אריה, הארוס של טובי, מנסה להחליט מה לעשות. הוא לא בטוח אם הם יישארו בישראל, או אם הם יחזרו לאמריקה, יש להם כל מיני בעיות. הוא לא יודע מה הוא רוצה וכולם אומרים לו מה לעשות. בינתיים, בזמן שהיה כאן, נפטר סבו. ואביו היה כאן רק לפני כמה שבועות. זה היה הלם גדול, למרות שהיה לו סרטן והוא היה חולה מאוד, עדיין זו הייתה מכה לכולם, אז אביו כאן איתו וכולם יכולים לשבת ולדבר ולנהל דיונים משפחתיים.

ציונות

בכל מקרה, אז נראה. תנו לי לראות. אני רוצה להסביר לכם, אני לא יודעת איך זה באמריקה, אני לא יודעת מה התגובה של היהודים באמריקה על המלחמה בישראל (מלחמת יום כיפור), אבל בישראל זה באמת יצר שינוי גדול בעם. האנשים אחרי מלחמה קשה כל כך וכל כך הרבה בנים אבדו ואי אפשר שלא להכיר אנשים שנהרגו ואני לא יודעת, זה זעזוע גדול, זה גרם לאנשים לחשוב יותר, זה גרם להם להיות יותר רציניים ולחשוב על יותר.. לסתכל על עם ישראל, העם הזה, ולחשוב יותר על מי אנחנו, מי אנחנו ומה אנחנו ולמה אנחנו נועדנו.

ואנחנו רואים איך זה הופך להיות כל כך ברור שיש עולם שלם, כל העולם כולו מעוניין רק בכסף, וכולם נגד זה וביקורתיים, וצרפת ואנגליה וגרמניה, מדינות מאוד ניטרליות חותמות על כל מיני בריתות עם הערבים, ושלא לדבר על רוסיה, ואתה בא באמת לשבת ולהתחיל לחשוב מאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים ומה קורה כאן. משהו כזה באמת גורם לאדם לחשוב.

ואתה מרגיש בחיי היומיום שרוב הבחורים נעלמו, יושבים בחזית כמה חודשים ואתה מרגיש את זה בחיי היום יום, בשוק, באוטובוס, אנשים במכולת, כולם רציניים קצת יותר, אני לא יודעת. בכל מקרה, באופן כללי רואים את זה, ואלי ואני החלטנו שאנחנו רוצים ללמוד על ההיסטוריה היהודית ועל אמריקה. לפחות בחינוך היהודי שלי, אף פעם לא באמת למדתי את זה, למדתי קצת היסטוריה יהודית, אבל זה היה כל כך משעמם וזה היו מורים גרועים מאוד וכל זה. אבל באמת ללמוד הרבה על העם הזה.. היה עכשיו הפסקת חשמל כחצי שעה, אז נאלצתי לחכות שהאורות יחזרו לדלוק והחשמל יידלק כדי להמשיך.

בכל מקרה, איבדתי את קו המחשבה שלי, אבל הקשבתי לקלטת ונזכרתי. סיפרתי לכם איך אלי ואני החלטנו ללמוד היסטוריה יהודית, ואיך החלטנו להתחיל לקרוא על זה ולהתחיל פשוט... זה מאוד מאוד חשוב לגלות תמונה כללית אחת ברורה של ההיסטוריה של העם, מה עברנו ולאן אנחנו הולכים. וזה פשוט מדהים לראות איך ועוד ועוד ועוד, כאשר הרבה עמים אחרים היוונים והרומאים, האימפריה הרומית ועכשיו, מדינות צומחות וגדלות ומתות וזה ממשיך ועוד כל מיני דברים מעניינים.

אז הרב הורביץ, אביו של אלי, בהיותו מחנך, יש לו מיליארד ספרים על היסטוריה יהודית, אז לקחנו את כולם ואנחנו קוראים בהם כל הזמן ומאוד מעניין, פתאום בא לראות איך, אני לא יודעת. זה כל כך מעניין לחשוב על זה. קודם כל, זה מאוד ברור, אתה רואה איך כל דור ודור... זה לא חדש שכל המדינות נגד ישראל ואיך רוסיה רוצה להשמיד אותנו ולאומנים וכדומה. אבל אתה רואה איך בכל דור ודור, לאורך כל ההיסטוריה, היהודים נרדפו והיהודים סבלו. וזו לא הגזמה.

יש כמה ספרי היסטוריה בכל דור שמנסים לתת לזה תירוץ, ואני מניחה שזה לא באמת היו יהודים, זה היו כולם. זה לא היה כך, זה... אין דבר כזה בשום היסטוריה אחרת של אף אומה אחרת שבה כל מקום שבו הם הולכים, זה כאילו הלא-יהודים חשים שהעם היהודי - היהודים שלא נמצאים בישראל, אלא במדינות זרות, שמשהו לא בסדר, שהם עם שפל, הם אומה עלובה, אין להם אפילו מדינה.

והם צודקים. כל העניין הזה שהיהודי אינו במקום, היהודי לא שייך לכאן והם צודקים, הם צודקים לחלוטין, היהודים שייכים לישראל. יהודים שייכים למדינה היהודית, למולדת היהודית שהובטחה על ידי האבות. היהודים תמיד נרדפים. הם נרדפו בצרפת וגורשו, ובאנגליה גורשו, וכל המדינות. זה לא חדש. אתם פשוט חייבים להסתכל קצת יותר אחורה אל השנים האחרונות.

כמובן עם אנגליה, אתה מסתכל אחורה 25 שנה ואתה רואה, הם רצו לעזור לערבים כאשר האומות המאוחדות קבעו את החלוקה, רואים כמה .. בכל מקרה, אז זה דבר אחד ששמנו לב אליו על ידי הסתכלות דרך ההיסטוריה, ועוד דבר, שהוא אפילו יותר, אני לא יודעת, עוד... אני לא יודעת. זה דבר כל כך מצחיק, כל הזמן שאנחנו לוקחים כמובן מאליו שאנחנו חיים בתקופה שבה יש לאום יהודי, מדינת ישראל, ושכבר 25 שנה זה ככה. קשה, לי לפחות, ולקבוצת הגיל שלי אני מניחה אפילו, לזכור, לדעת, אפילו לא חיינו בתקופה שבה לא הייתה ישראל, מלחמת העולם השנייה והשואה הם כל כך רחוקים עבורי, אני אפילו לא יכולה לדמיין דברים כאלה. בשבילי באמת, קשה מאוד לדמיין, אבל אני יודעת שזה היה קיים, ואני יודעת שלפני 30 שנה, לפני 40 שנה, היהודים היו באמת, הם נרדפו כאומה על פני כדור הארץ, שישה מיליון נהרגו והם באמת היו שפופים ומסכנים, הפוך לגמרי מהישראלים שאתם רואים היום, החיילים הישראלים גבוהים וגאים. אני מסתכלת על ארי בגובה שבעה רגל בערך וחזק ועם קצת חוצפה גאה ומתנשא, ולמי אכפת מה שאר האמריקאים חושבים למי אכפת?

מתי חל השינוי? מתי זה קרה? מתי הפכנו מהעם הנרדף, קבוצת אנשים פה ושם, קהילה יהודית בעיר הזאת, הקהילה היהודית במקומות בגרמניה, מקומות באמריקה, מתי הפכנו לאומה, לאום יהודי עם צבא ועם ממשלה, מתי כל זה קרה? ואני באמת לא יודעת, אני באמת לא יכולה להגיד. אני לא יודעת מתי זה קרה, מנטליות, זו סוג של פסיכולוגיה.

והבנתי עכשיו שהדור הזה, אני לא מתכוונת רק לדור שלי, אלא השנים האלה, הדור האחרון, הדור שלכם, אולי הדור של סבא, וכל דור, ואלה שיבואו, הם כל כך חשובים, יש כזו חשיבות בזמנים אלו, זה כאילו ההיסטוריה מואצת וכל כך הרבה דברים קורים, אומה שחסרה לנו במשך 2000 שנה, קמה לתחיה, וזה גורם לי להיות כל כך גאה.

בקרוב יהיה לנו בן או בת, אני לא יודעת, זה נותן לי פרספקטיבה כל כך שונה על דברים. מה זה להיות אמא?, להביא ילדים בזמנים האלה? וכמה זה חשוב וכמה זה נהדר, איך הילד שלי יהיה? הוא יהיה ילד ישראלי, הוא יהיה ישראלי! או היא.

בכל מקרה, אני לא יודעת, אלה רק דברים שאני קצת חושבת עליהם, בערך, אני לא יודעת, סוג של ריכוז וסוג של לחשוב על זה בזמנים אלה. אבל בכל מקרה, חשבתי, האם אתם מתכננים להגיע בקיץ? אם אתם מתכננים לבוא... זאת אומרת, אני מצפה שתבואו. בכל מקרה, אולי לעשות את זה קצת יותר ״בונה״ זו המילה, לבוא ואולי לבוא לחפש עבודה, או לבוא לחפש מקום לגור, או לבוא אליו, אני לא יודעת. תחשבו על זה. בֶּאֱמֶת.תחשבו על זה. אני לא יודעת, בטח קשה לכם להיות שם, אמא, אמרת כמה היה קשה לכם כשחזרתם לראשונה מישראל ובמהלך המלחמה, כמה קשה היה להיות שם. אולי תחשבו על זה. אם תגורו כאן, זה יפתור הרבה בעיות עם תקשורת של מכתבים וקלטות, לא? אני לא יודעת.

בכל מקרה. אז עכשיו הקלטת מסתיימת ואני נעשית עצבנית. דרישת שלום לכולם, אני מקווה שכולם בסדר וכמובן שאני רוצה שתקליטו ותספרו מה שלום כולם ומה קורה שם. ושלחו את אהבתי לכולם, ואהבתי אליכם כמובן. באמת, אני חושבת עליכם הרבה, כל הזמן בערך. ואלי כמובן שולח דרישת שלום.