לתלמידותיי היקרות,
תדעו לכן שהמפגש שלי איתכם הוא עבורי משמעותי מאוד, לא רק בגלל כל החוויות שעברנו יחד – השיעורים בכיתה, עונגי שבת, שיחות עד אור הבוקר, טיולים!!, מבצעים וכו׳. זה מצטבר יחד לנוסטלגיה מתוקה.
גם לא רק בגלל המרקם החברתי המגוון. אני נדהמת כל פעם מחדש איך כל אחת שונה, כל אחת היא אישיות, כל אחת כוח יצירה וביחד פתיחות, הקשבה ואחדות! (ולצטט ״לכל אחת מכם יש פרח נפלא בלב וביחד יצרתם גינה מקסימה מקסימה״).
כשאני מתבוננת בעין שכלי עליכן, על כל אחת ואחת – אני נתקפת געגועים עזים.
אך הדבר שממנו אני כה מתפעלת, הדבר שמדהים אותי ביותר, הוא הלקח שלמדתי מכם. למדתי מכם, מכל בת בכיתה, שאפשר להשתנות מן הקצה לקצה, ראיתי את זה מול עיני ממש!
בתחום הלימודי – מהישגים נמוכים לבגרות.
מודעות חברתית – מ ״הבעיה שלי ש״ ל ״מה אוכל אני לעשות לשפר?״.
גבורה נפשית – מ ״אין לי כוח! אני לא עומדת בזה!!״ לעומדת ועומדת כמגדלור לכולנו.
העמקת המחשבה והאמונה – מ ״די! תנו קצת חופש!״ ל כן אתפלל למרות העייפות. כן שרוולים למרות החום ועוד הרבה דוגמאות.
נאמנות לחברה, שמירת הלשון, פרגון הדדי, צחוקים ״קטעים״.
עשיתם את זה, כל בת ובת, והיה לנס ופלא בעיני. זה לא היה קל, לא לכם ולא לי.
התמודדתם, התייסרתם, בכיתם, התייאשתם, התעלמתם, התפללתם... והשתנתם לטובה! גם אני השתנתי. אודה שהיו לי לא מעט דפיקות לב והתווספו לי לא מעט שערות שיבה.
תודה!
הרבה למדתי מרבותיי ומתלמידי יותר מכולם
ולתשובה שנשאלה בשיר...
ברור הוא הסוד, צלול ובהיר,
ברכת רב ההוד של חברון העיר,
אנשים מכל זן מתפתחים וגדלים,
אך רק המחובר לשורש מצמיח עלים,
זהו חוק צאן ברזל, שמן זית זך,
נכון לעם ישראל ונכון הוא גם לך!
ולסיום: אליק! אליק! סמלה!
אני אוהבת אתכם!
דינה
