כשלימדתי ילדים בני חמש, היה ילד שהיה חסר שלושה ימים ושאלתי את הילדים היכן הוא ואף אחד לא ידע, שאלתי אותם "אתם לא מתעניינים? כבר שלושה ימים הוא לא נמצא!"
בסיום תפילת שחרית, הלכנו כולם לבקר את הילד החולה בביתו. זה היה שמחה וששון, הילדים בגילם לא יודעים עדיין מה זה לבקר חולים, כשהגענו, אמו של הילד החולה מאוד התרגשה ומייד הוציאה סוכריות ומשחקים והילדים התעסקו בסוכריות והמשחקים וכלל לא התייחסו אל החולה.
אני התיישבתי על ידו, דיברתי איתו וסיפרתי לו מה אנחנו לומדים, התעניינתי מה שלומו (הוא בכלל לא היה חולה, אני חושב..)
והילדים ראו אותי וראו מה זה לבקר חולה, הם ראו איך הילד שמח בביקור שלנו והוא הראה לי איך שהוא צבע בחוברת צביעה שהוא קיבל.
הרב אלי הורביץ