מכתב של דינה להוריו של אלי ששהו באמריקה לתקופת מה לצורך עבודה. המכתב נשלח בתקופה שגרו בפאג״י בירושלים
שלום לכם כולכם!
בוקר טוב, עכשיו אחרי עשר בבוקר ונחמה עוד לא קמה! אמנם הייתי ערה אתה ב 2:00 בבוקר וגם ב 5:15, אבל אני קמתי ב 7:00 והיא עוד יושנת...
הכל כאן בסדר גמור. יורד הרבה הרבה גשם וקר מאוד. אצלנו התנור דולק רוב הזמן, ואני רצה כל שעה להדליק את הרדיו לשמוע אם הממשלה נפלה כבר או לא....
שושנה (כרמלי, דודה של אלי מחולתה) התקשרה ביום ו׳ והבנתי מדבריה שהיא בדיוק גמרה לדבר איתכם. ושהיא אז בדיוק חזרה מבית החולים אחרי ניתוח. הופתעתי לגמרי כי לא ידעתי כלום על זה. הקשר היה מאוד מאוד גרוע ולא הבנתי לגמרי על מה היא נותחה ולמה ואם הכל בסדר, וגם חשתי שהיא לא תגיד לי פרטים, אז אנא, תסבירי לנו כי דאגנו.
הבנתי רק שזה היה ניתוח שבר ולא קשור ישירות עם כל מה שהיה לפני שנה. אז תעדכני. אנחנו בודקים אם אפשר יהיה יום אחד לעלות לבקר אותה ולחזור למחרת, אבל בשביל זה אלי צריך למצוא ממלא מקום לחדר (תלמוד תורה מורשה) ואני צריכה לסדר את התלמידים שלי (לפסנתר) – קצת מסובך.
אז מה עוד אספר? המצב הכלכלי בחדר – חמור מאוד מאוד והיום יש אסיפת חירום של כל ההורים בשביל לחשוב יחד מה יהיה. מדברים שאולי יהיה צורך לסגור את החדר בשנה הבאה מחוסר כסף. מדאיג מאוד מאוד.
הילדים חמודים ומרגישים טוב. בת שבע קצת צרודה, אבל חוץ מזה מרגישה בסדר, היא עוד כותבת סיפורים וכבר הם למדו כפל בחשבון (אבל אסור להגיד ״פלוס, מינוס, כפול״ – אלא ״ועוד, פחות, פעמים״) שיטות חדשות!
צבי שמח כרגיל. הגננת שלו לקחה חופש לחודש, לא הבנתי בדיוק למה, אז יש גננת אחרת והוא מרוצה. כל יום צבי משחק עם יואל (סטרקובסקי) אחה״צ והם אוכלים כל היום גזר.
חמי-לה חמודה חמודה, היא מתפתחת מיום ליום, כבר כמעט זוחלת, הושבתי אותה כבר בכיסא גבוה והיא כל כך מרוצה ומסתכלת עלי כאילו היא אומרת ״אה, סוף סוף, לזה חיכיתי – לשבת ולאכול כמו כולם!״ בלילה היא לא נותנת לי להשכיב אותה בעגלה ליד המיטה שלנו – היא רוצה יחד עם כולם – מאוד היא מרגישה את ה״חבורה של הילדים״!
לאדרת היה יום הולדת בשבת והם נהנו מאוד מהשקית.
אז זהו – נחמה מתחילה להרעיש.
להתראות
אלי ודינה וכולנו
