ההורה הוא הצוהר של הילד אל העולם. כלפי הילד - ההורה הוא ה ׳נציג׳ של העולם, הוא זה שמסביר את הדברים, הוא זה שנותן את הפרופורציות הנכונות ואת הפרספקטיבה הנכונה. הוא יכול להגיד ביחס לדברים שונים: ״זה לא חשוב״, ״זה יותר חשוב״, ״זה עיקר״, ״זה טפל״, ״זה שטויות״, או ״בזה נתעכב״ וכדו׳.
נתינת הפרופורציות הזאת חשובה מאד לילדים כשהם קטנים וגם כשהם גדולים, ואין תחליף להורה בדבר הזה.
אביא דוגמא מעצמי. אני הבת הקטנה במשפחתי ולא היה לי ניסיון עם תינוקות. כשילדתי את בתי הבכורה, הגעתי לטיפת חלב והאחות אמרה לי דברים קשים על הצורה שבה אני מטפלת בה.
אמא שלי אמרה לי ״שטויות״, ועד היום אני אסירת תודה לה על הדבר הזה.
מתוך מה שאמא שלי מבינה אותי ורואה אותי, היא יכלה להגיד לי ״אֶת זה תעזבי״, או ״את זה תיקחי יותר ללב״. היא פשוט עזרה לי לפרש את המציאות בצורה הנכונה, בלי הרבה מילים.
דינה הורביץ
מתוך ״המִן הסלע הזה״
