בצעירותי עבדתי תקופה מסוימת בשדה על טרקטור גדול, וכדי להגיע אליו הייתי צריך לנסוע כברת דרך בטרקטור קטן יותר.
פעם אחת, ביקשו ממני לנהוג אל הטרקטור הגדול בג'יפ במקום בטרקטור הקטן, וקיבלתי הוראה למלא בו דלק קודם צאתי לשטח. באותו זמן הכרתי רק את הסולר, שבו משתמשים כדי לתדלק את הטרקטור, ולא הייתי מודע לעובדה שיש גם דלק מסוג אחר, ולג'יפ יש מנוע בנזין. מילאתי את מיכל הדלק של הג'יפ בסולר ויצאתי לדרך.
הג'יפ נסע – הוא נסע קילומטר, שניים שלושה, הצליח לעבור כחמישה קילומטרים מתוך העשרה שהיו דרושים לי – ואז נדם המנוע, ונגרם לו נזק גדול.
הדברים הללו נכונים גם ביחס ללאומיות הישראלית. כאשר אנו ממלאים את החיים הלאומיים שלנו בדלק מהסוג הלא נכון, בדלק המתאים ללאומיות הגויית ולא ללאומיות הישראלית האלוהית, הרכב אמנם נוסע אך לא לאורך זמן.
המדינה קמה, מתפתחת, צועדת קדימה בכל מישורי החיים אך בהכרח עתידה היא להיתקע, אין יכולת להניע את האומה הישראלית קדימה במצעדי תחייתה עם מזון רוחני שאינו מתאים לאופייה הפנימי המקורי.
כאשר אנו נתקלים בקשיים - קשיים פוליטיים, חברתיים או ביטחוניים; כאשר מופיעים משברים בדרכנו; כאשר בסדרי החיים שלנו מתגלים בקיעים של חולשה ורפיון – צריכים אנו להתעורר להוציא אל הפועל את עוז החיים הפנימי הנאצל המיוחד שלנו.
הלבוש העשווי לא יוכל לעמוד אלא על גבי קולו של יעקב אבינו.
מתוך ״צור חוצבתם״
הרב אלי הורביץ
