ראש השנה אצל החברים הרב יעקב וברכה לבנון
היום זה יום אחרי ראש השנה, יום שני, ה-8 בספטמבר. בת שבע יושבת פה לידי ומשחקת עם עיפרון. קודם כל אספר לכם על ראש השנה. היה לנו ראש השנה מאוד מאוד נחמד, היינו אצל ברכה ויעקב (לבנון, החברים והשכנים של אלי ודינה ממקור ברוך) סיכמתי עם ברכה שאבשל לפחות חצי מהאוכל ולא רציתי להישאר בבית שהיה שלנו כי הוא כל כך מבולגן וכל כך עמוס, אבל נשארנו שם כי האנשים שגרים שם עכשיו, איפה שגרנו, נסעו ואפשרו לנו לישון שם. הרגשתי שזה טוב שבאנו כי לברכה היה שפעת והיו לה כאבים מאוד מאוד חזקים, אבל אני הייתי טובה ועזרתי לה לטפל בילדים שלה ולבשל והכל. ממש נהניתי. אני לא יודעת, הרגשתי טוב מאוד. הרגשתי מאוד טובה וחזקה והיה נחמד שיש את כל הילדים. זה היה חג נחמד.
[בת שבע: ״אמא״] בת שבע הפילה משהו. תנו לי רגע להתייחס אליה [אמא: ״איפה? מה נפל? מה נפל?״] בת שבע כל כך חמודה. אני הולכת לנסות לגרום לה לדבר. עכשיו שהיא לידי היא מתביישת, אבל היא הסתובבה בבית בצעקה וצרחה וכשאני יורדת מהמיטה היא צועקת ״אי סו, סו, סו״ זה מה שהיא צועקת. [אמא: ״נכון?״] היא רוצה לאכול את המיקרופון. עכשיו כשסוף
הרגע חזרתי מהרופאים ואני צריכה ללכת כל שבועיים. אני לא יודעת. אני מניחה שהכל בסדר. יש לי קצת... לחץ הדם שלי לא גבוה במיוחד, אבל אני עושה כל מה שהוא אמר לעשות, אפילו היום הוא נתן לי סוג של תרופה שאני חייבת ללכת לאסוף אותו. אני מרגישה בסדר, אני באמת בסדר. מקווה שהכל יהיה בסדר אני לא דואגת לזה.
המעבר דירה מרמת מגשימים בגולן למבשרת (עבודה לימוד בכולל מרץ ומגורים במרכז קליטה)
הדבר הכי חשוב, ואיך יכולתי בכלל להשאיר את זה עד עכשיו, מחר סוף סוף, סוף סוף, סוף סוף אנחנו נעבור לדירה החדשה שלנו. עורך הדין טיפל בהכל והכל מוכן ואנחנו נעבור דירה. זו דירה מאוד מאוד נחמדה. סיפרתי לכם, נכון? שהייתי שם לראות את זה בשבוע שעבר וכל כך הופתעתי כי כולם נתנו לי את הרושם... אלי נתן לי את הרושם שזו דירה קטנה יותר ולא היה אכפת לי יותר - כל עוד היה לי איפה לגור.
אלי אמר שזו דירה לא מאוד גדולה ולא מאוד נחמדה, וראיתי את הדירה וכל כך הייתי בהלם. כל כך הופתעתי. זו באמת דירה יפה. יש לה חצר אחורית וחצר קדמית. חצר קדמית קטנה. ומספיק מקום בשביל שנישאר שם בוודאות, וזה מאוד נוח ואני אגיד לכם למה. קודם כל, זה ממש ליד תחנת אוטובוס, זה קרוב מאוד לתחנת האוטובוס, אוטובוס עובר כל חצי שעה ואתה יודע בדיוק מתי הוא עומד להגיע, אז אתה יוצא קצת לפני שהאוטובוס אמור להגיע. זה לא כמו בירושלים שבו אתה יכול לחכות, או שהאוטובוס מגיע מיד, או שאתה יכול לחכות חצי שעה עד שהאוטובוס מגיע. והאוטובוס הספציפי הזה נוסע ישר לעיר, ישר לתוך העיר וימינה לשוק. זה מאוד נוח.
מקווה שדי בקרוב נוכל... ביומיים הקרובים נוכל לשכור טנדר. כנראה שתהיה דרך זולה יותר לעשות את זה, אבל אני מניחה שזו הדרך הבטוחה ביותר ורק כדי להשיג הכל כבר שם. ואנחנו נביא את כל הדברים שלנו כולל הפסנתר וכנראה שנוכל... הדירה הזו מגיעה מרוהטת, אבל ביקשנו ש... הם לא רצו לתת לנו, אנשים שהם אינם עולים, הרבה רהיטים, וזה בסדר מבחינתנו כי יש לנו רהיטים משלנו, אנחנו לא צריכים את המיטות שלהם ולא צריכים את ריהוט המטבח. זה אפילו מגיע עם מקרר וגז שאנחנו לא צריכים, אבל הם אמרו מהמרכז קליטה: "אם אתם רוצים משהו, אז תבקשו״. יש אפשרות שהם ישכירו לנו רהיט מסוים, אבל בסופו של דבר הם התבלבלו עם הניהול ואמרו: "טוב, נשאיר את כל הרהיטים, תבחרו מה שאתם אוהבים ואחר כך נכניס את השאר למחסן". בכל מקרה, נראה שנוכל לקבל ספה. אני לא יודעת כמה זה שווה, לא ראיתי את הרהיטים והכיסאות. אז יהיה לנו סלון אמיתי. פסנתר ורהיטים. אני מניחה שזה יהיה נחמד ואנחנו נהיה ממש ליד חברים טובים שלנו. הבתים שלנו ביחד. צד אחד שלהם מחובר והחצר האחורית היא גדר נמוכה מאוד אבל היא מפרידה ביננו. נוכל לעשות שם גינה והילדים יוכלו לשחק בחוץ, וזה מאוד נוח. ומהמטבח יש גם מרפסת קטנה. אני מנסה לתאר לכם, אבל אתם תראו את זה בקרוב.
דאגותיה של דינה לדוד שלה יסול – ערירי בארץ
תנו לי לראות מה עוד אני צריכה לספר לכם. יסול הלך לראש השנה לבית הבראה. זה כמו מקום מנוחה. אין לזה קונוטציות טובות כשאומרים את זה באנגלית. זה מקום שאליו אתה הולך כמו למלון שבו אתה נח שם. אני לא יודעת. זה ליד חיפה איפה שהוא הלך.
יסול תמיד מרגיש מדוכא ובודד סביב ראש השנה והוא אמר שהוא לא מרגיש טוב לאחרונה. הוא בדיוק התגבר על השפעת ויש לו חברים שם ומסתבר שיש לנו שם משפחה. קרובים משפחת שריד [יוסי שריד ממפ״ם], אני חושבת שהוא אמר. והוא רצה לברוח, אז שמחתי. אני חושבת שזה רעיון פנטסטי, הוא צריך לברוח והוא צריך לעשות קצת טיולים באזור הזה. זה אזור מקסים. אף פעם לא הייתי בחיפה, אבל שמעתי שזה נחמד. והוא צריך להיפגש עם אנשים ולהתרחק קצת מלאה בן דוד, שהיא חלק ממצבו. כמו כן, זה היה חלק מהכוונה שלו. ואמרתי לו שהוא מוזמן אלינו לראש השנה, אבל הוא אמר: "לא" הוא לא רוצה. אני לא יודעת. ברגע שנסתדר, אני אשיג אותו, במיוחד כשאתם תהיו פה. אז אני לא יודעת, הוא אמר שיש לו הזמנה ל-10 ימים. הוא הלך קצת לפני יום כיפור, כמה ימים לפני ראש השנה. יסול אמר שהוא לא חייב להישאר כל הזמן, אם הוא ישתעמם, או אם הוא לא יאהב את זה, אז לא שמעתי ממנו, מחר אני אתקשר לעבודה שלו ואראה אם הוא חזר.
התפעלות מהגינה באמריקה ומהאומנות בזכוכית הצבעונית של סבא מני
אז מה עוד אני צריכה להגיד לכם? איך היה ראש השנה שלכם? איפה הייתם? מה עשיתם? אכלתם ארוחת ערב משפחתית? אני לא יודעת כמה משפחה באמת נשארה שם. אה, זה מזכיר לי. תודה רבה על ששלחתם את כל התמונות והמגזינים והכתבות, והתרגשתי במיוחד לקבל את התמונות שאתם צילמתם, כי קודם כל, כל כך הופתעתי שהגינה האחורית כל כך השתנתה, כל כך הרבה מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה. אני לא מאמינה שיש שם עצים שונים ועצים גבוהים, לפי מה שראיתי. והחלונות הצבעוניים שאבא עשה, הם באמת יפים אבא, ממש כל הכבוד. אני ממשיכה לבהות בהם ואני אפילו לא מצליחה להבין איך עשית את החלה ואת מפת השולחן. זה נראה כל כך מסובך. אני חייבת להסתכל על זה שוב. אלי גם ניסה להבין את זה. אנחנו צריכים להסתכל על זה שוב. הגינה שלכם נראית יפה, ממש יפה.
געגועים לגינה של אלי ודינה שזה עתה עזבו בגולן
זה מזכיר לי.. כל מכתב שאתם כותבים על הגינה, גורם לי לקנא, הלוואי שהייתם רואים את הגינה שלנו היא גם היתה יפה, היו לנו צמחים שגבוהים ממני. היו לנו צמחי עגבניות ענקיים, היו לנו עגבניות ענקיות כל כך לפני שעזבנו. בשיא העונה, לא הספקנו לקטוף את כולם. עזבנו באמצע העונה, אבל מה שכן קטפנו, היה עצום וקיבלנו כל כך הרבה. עשרות ועשרות ועשרות, אלי אמר שהם היו מינים טובים מאוד. בכל מקרה, ממש לפני שיצאנו, בחרנו כל מה שיכולנו, למרות שהם לא היו בשלות לגמרי, הם היו כל כך גדולות, הם היו כמו אשכוליות, העגבניות. והבאנו את העגבניות בדליים ובכל מיני קופסאות, הבאנו אותם איתנו לירושלים וחילקנו לכל החברים שלנו ולכל המשפחה. נתנו לכל אחד גם עגבניות שרי. אהבתי אותם אפילו יותר, הם היו טעימים. אהבתי את זה שהם היו קצת חמוצים. בכל מקרה, הם היו ממש פנטסטיים.
והפרחים שראיתם תמונות שלהם, הם לא מדהימים? אני ממש מתגעגעת אליהם. וגם המלפפונים, היו לנו בהתחלה מלפפונים ענקיים מאוד, פריכים מאוד, אבל לקראת הסוף, אני חושבת שכולם פשוט מתו. אני לא יודעת, אולי אלי לא טיפל בהם כל כך טוב. והמלמלה והאבטיח ושאר הדברים. אני מקווה שמישהו מטפל בזה עכשיו ומרוויח מזה. אנחנו באמת היינו צריכים רק לשתול ולטפל בדברים, אבל להרוויח מאחרים... נו טוב. הפעם במקום הזה אני רוצה גם לעשות גינת ירק. אני מקווה שזה יסתדר, למרות שיש מספיק זמן לחשוב על זה עד האביב, אז אני מניחה שאהיה עסוקה. אני לא יודעת. נראה.
הצעדים הראשונים של בת שבע
מה עוד אני יכולה להגיד לכם? בת שבע משחקת עם אורי, היא אוהבת במיוחד את אורי. היא אוהבת את כולם חוץ ממני, אני חושבת, לאחרונה היא לא כל כך אוהבת אותי. אני לא יודעת למה, אני מניחה שבגלל שאני לוקחת אותה לישון ומחליפה לה חיתולים.. לשעשוע יש לה הרבה שעשועים עם הדודים שלה, אבל ברגע שנחזור לגור בבית משלנו, אני אעשה סדר בדברים. היא תאהב אותי שוב. מה עוד יכולתי לספר לכם? אני יכולה לדבר על בת שבע בכל הטייפ, היא ממש חמודה והיא מסתובבת בכל הבית. אתם יודעים, רציתם שאצלם את הצעדים הראשונים שלה, ובכן, אני לא ממש יודעת. באמת מעולם לא היו לה צעדים ראשונים. במשך כשבוע היא הלכה ואולי צעד ונפלה. באמת לא יכולת אפילו לדעת שהיא הולכת, היא הייתה עוברת מכיסא אחד לשולחן, והיא הייתה נופלת על השולחן וזה היה כמו צעד באמצע, אבל אפילו שהיא עשתה זאת, היא אף פעם לא עשתה את זה כשרצינו שהיא תעשה זאת, היא אף פעם לא עשתה את זה כשהרמת ידיים למעלה. היא תמיד עשתה את זה... תפסתי אותה עושה את זה באופן פרטי כשאתה לא בסביבה היא כמו פרפקציוניסטית. היא לא נופלת אף פעם. היא לא עושה שום דבר אם היא חושבת שהיא תיפול. היא מחכה עד שהיא תשלוט בזה ואז היא עושה את זה כנסיכה. נהגתי לראות אותה הולכת כאן, היא לא ידעה שאני רואה, אבל ראיתי אותה כי על הדלת הייתה הזכוכית והיא הייתה רפלקטיבית. היא הסתדרה, אבל ברגע שיצאתי ורציתי שהיא תלך, היא לא עשתה את זה. ואז פתאום יום אחד היא חצתה את הבית ומאז היא לא מפסיקה ללכת.
זה כל כך מצחיק, היא באמת כל כך חמודה. לקחתי אותה יום אחד לפארק וצילמתי אותה הולכת. מצלמת הווידאו, משום מה, לא עובדת בכלל. הייתי בטוחה שאני יודעת איך להפעיל אותה ולמדתי את ההוראות בקפידה, ואז כשהלכתי לצלם שום דבר לא קרה. אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר. כל כך התאכזבתי, אבל למזלי הייתה לי מצלמת סטילס, לכל מה שהיא שווה ומכיוון שנגמר לה הפילם, קניתי פילם ישראלי, אני מקווה שזה יצא טוב כמו קודאק. לא היה שום קודאק, היו להם רק את אלה, אבל נראה לי שגם הם אמרקאים.
בכל מקרה, צילמתי תמונות והן מאוד חמודות ובת שבע הייתה כל כך מצחיקה. היא מאוד מאוד עסוקה בהליכה שלה, ובזמן שהיא הולכת היא מדברת. היא מדברת כל היום, בלי הפסקה. כל מיני בלה, בלה, פלפול וצרחות ולפעמים היא צורחת כל כך חזק. יש לה משהו חדש עכשיו שהיא צורחת. אני לא יודעת, היא נשמעת מבוהלת ואתה חושב שהדבר הגרוע ביותר קרה, ואתה רץ לחדר והיא עומדת שם קורנת, ממש גאה בעצמה. אנסה לתפוס אותה מאוחר יותר בקלטת, כרגע אני חושבת שמישהו מאכיל אותה. תראו, זה די מכעיס אותי, הם מאכילים אותה יום ולילה, ואני מניחה שזו בטח תכונה של סבא וסבתא, אבל אני לא אוהבת את זה כי היא ממש שמנה.
התמונה ששלחתם לי, היא עדיין לא הייתה שמנה במיוחד. פעם היא הייתה מאוד מאוד רזה ומאוד קטנה ואז פתאום היא התחילה לעלות במשקל והיא נראית בסדר, כמו התמונות שראיתם, אבל היא ממשיכה להשמין יותר ויותר ויש לה פנים עגולות גדולות וסנטר כפול ובטן גדולה ושמנה וגלילי שומן בכל מקום. אולי זה חמוד, ואולי ככה היא אמורה להיות, ואולי זה בסדר לתינוק, אבל לפחות אם הייתי עם השגחה, אם אני הייתי הבוס כאן, היא לא הייתה אוכלת עכשיו, לא אכפת לי שהיא רעבה. אני אתן לה פירות וירקות לאכול, אבל הם, עוד לפני שהיא מבקשת, הם נותנים לה קרקר, עוגיה, כל מיני משקאות. אני לא יודעת, אולי אני בררנית. אני לא יודעת, אבל בכל מקרה, אני לא רוצה שהיא תהיה שמנה, למרות שהיא מאוד מאוד חמודה.
השיער שלה מתארך פתאום, לא שמתי לב לזה עד שראיתי את התמונות ששלחתם, השיער שלה היה כל כך קצר ועכשיו הוא כל כך ארוך. זה ממשיך ליפול על פניה. נראה שהשיער שלה נופל באופן טבעי לתוך פוני. אני ממשיכה לסרק אותו לצדדים וקניתי לה משהו לשיער. זה כל כך חמוד. וזה ארוך, זה נכנס ל... זה לא מאוד ארוך זה עושה תלתלים. אני לא חושבת שזה מתולתל באופן טבעי אבל היא נרדמת ככה. נראה כשזה יתארך קצת, אוכל לראות טוב יותר. השיער שלה הוא חום בהיר, סוג של צבע נחושת. וכשהיא בשמש זה ממש יפה. זה צבע יפה. והעיניים שלה חומות. וכשהיא מחייכת, היא כל כך מצחיקה ויש לה שן קטנה אחת, שעדיין לא צמחה לגמרי, אבל היא מצליחה לאכול טוב מאוד. היא אוכלת קלח תירס וכל מיני עוגיות וקרקרים, כל מיני דברים שלא תאמינו.
ההשוואה עם ילדי לבנון וולנסקי
כשהיינו אצל משפחת לבנון בראש השנה, יכולנו להשוות אותה לאליהו [לבנון], אתם זוכרים שהוא נולד שבוע אחריה והם כל כך שונים. קודם כל, אליהו הרבה פחות מפותח ממה שהיא מבחינה מוטורית, הליכה ודברים. הוא עדיין לא הולך והוא בקושי עומד. הוא תמיד היה לא מפותח במובן הזה, אני לא יודעת למה, כי מוישלה [וולנסקי, בן דודו], אם אתם זוכרים, מוישלה היה בערך בגיל של בת שבע כשהיית כאן, אמא, והוא היה מאוד מאוד מפותח. אני זוכרת שהוא נהג להבין הכל וכמעט לדבר והוא הלך אפילו הלך לפני שהוא היה בן שנה. הוא היה באמת... הרבה יותר אפילו מבת שבע, הוא בטח היה משהו מיוחד. אבל אליהו בכל מקרה, לא כזה, אבל הוא התפתח בדרכים אחרות. הוא כל כך שונה. אני לא יודעת, הוא ילד חמוד מאוד, יש לו שיער בלונדיני ועיניים חומות, חומות. והוא ממש רזה. כשהיא הייתה שם באמת ראיתי כמה היא שמנה. הוא רזה, ממש רזה, הוא יכול לעשות הרבה עם הגוף שלו והכל, והיא בערך הולכת הלוך ושוב, אבל הוא גם ממש חמוד.
הם לא שיחקו כל כך הרבה ביחד. אני מניחה שבגיל הזה, אין להם כל כך מה לעשות אחד עם השני, כל אחד סוג של משחק לבד. בת שבע, בכל פעם שהיה משהו שהיא רצתה, היא לקחה אותו ממנו. והוא לא לקח את זה בחזרה. ברכה (אמא שלו) אמרה.. ואליהו הסתכל על בת שבע והסתכל על ברכה והסתכל על בת שבע והתחיל לבכות. זה היה מאוד חמוד. מוישלה כבר בן שנתיים וחצי והוא מדבר והוא כבר כמו ילד קטן, אבל הוא ממש חמוד, הוא ממש חכם וליוכבד יש לדים חמודים מאוד, בכל מקרה, זה גורם לי להתרגש ואין לי סבלנות לחכות עוד שישה חודשים וחצי.
לשכנים מלמטה היכן שגרנו פעם נולד ילד קטן לפני כשבועיים, אז הלכתי לבקר אותם גם, והוא חמוד אמיתי. ההורים שלהם הם ממרוקו או עיראק, מדינות מזרחיות, והוא כל כך רזה, הוא חום עם שיער שחור, הוא נראה כל כך מזרחי, כל כך התרגשתי לראות אותו.
התאומים של יהודית קליינשפיז
חייהלה, הבת הקטנה של יהודית [קליינשפיז], היא ילדה גדולה. זוכרת שהיא תמיד הייתה גדולה. כשראית אותה היא הייתה תינוקת ממש חמודה, עכשיו היא כמעט בת שנתיים, בערך שנה ותשעה חודשים והיא חמודה. אני לא יודעת. יסול אומר שהיא לא חמודה כמו שהייתה כשהייתה תינוקת קטנה, אבל אני לא יכולה לראות את זה, בעיני היא מאוד חמודה ויש לה כזה אופי נחמד, כמו יהודית, היא מאוד רגישה וסוג של בוכה ומאוד מאוד מתוקה.
ושתי התאומים, אני לא יכולה להתגבר על זה בכל פעם שאני חושבת שיש לה תאומים. ראיתי אותם כשהם היו רק בני כמה ימים, ראיתי אותם בבית החולים. הילד בלונדיני, כמו יהודית. הוא בלונדיני עם שיער לבן. הרבה שיער, אבל לבן. זה כל מה שאני יכולה להגיד עליו, כי אחרת הוא נראה כמו תינוק קטן. והילדה נראתה בדיוק כמוהו, אלא שיש לה שיער שחור, אבל מי יודע מה זה יהיה. בכל מקרה, הם היו בסדר והכל, אבל הם נולדו קטנים, אז מחזיקים אותם בבית החולים עד שהם יגיעו למשקל מסוים, שאמור להיות בימים הקרובים, אבל במובן מסוים זה טוב ליהודית כי יש לה שבועיים לנוח ולהתכונן לקראתם. אמרתי לכם, היא לא ידעה שיהיו לה תאומים. הם אף פעם לא גילו.
קראתי מאמר שבו זה קורה לעתים קרובות מאוד, כמעט שליש מהמקרים. הם אף פעם לא יודעים. הם לא יכולים לתאר שיש לך תאומים. בדרך כלל הם מתארים בשמיעת שתי פעימות לב, אבל אם אחד שוכב במיקום מסוים מעל השני, אז הם לא שומעים את פעימת הלב השנייה הזו, וזה מה שקרה איתה. רגע לפני שילדה, 15 דקות לפני שנכנסה ללידה, הם אמרו לה שהם חושבים שיש לה תאומים. זה היה הלם, כי באותה תקופה היא אפילו לא ידעה שיש לה תאומים בכלל. לאחר מכן, אמה אמרה לה שסבתה תאומה או סבתא רבא שלה, או משהו, אבל לפני כן היא לא ידעה. אתם יכולים לדמיין? היא מאוד שמחה. שניהם מאוד שמחים ומתרגשים מזה, וכך גם כל השאר.
תנו לי לראות. עכשיו אני צריכה להתחיל להיות לחוצה שהקלטת תסתיים, הא?
המגורים הזמניים אצל הורביץ
נראה שנעזוב את הבית של הורביץ בדיוק בזמן. מה שאני מתכוונת הוא שכל זמן, מוקדם ככל שיכול להיות, יהיה בדיוק בזמן, אנחנו כאן כבר כל כך הרבה זמן. היינו כאן בערך חצי שבוע ואז היינו במבשרת לזמן מה, ולאחר מכן אנחנו כאן כבר שבועיים. זה מאוד קשה כשאתה לא בבית משלך. מאוד קשה לי, למרות שהם מאוד טובים ואין מתח והכל, אבל עדיין, אני לא יודעת, זה קצת עולה לי על העצבים. אבל אין דבר, זה בסדר, אני מניחה שזה די אידיאלי וזה מזל שיש לנו מחותנים שמוכנים לארח אותנו. אני מניחה שאפילו להם זה בטח קשה יותר מאשר לי, ומחרתיים פרידה ודודי, אחותו של הרב הורביץ ובעלה משיקגו, באים עם בתם. הבת שלהם תבוא ללמוד בשערי צדק להיות אחות, והם באים לביקור לכמה שבועות. אז לזמן מה, הם יישארו כאן, ואז יום אחרי שהם באים, הלל הורביץ, האחיין של לאה הורביץ (אמא של אלי) יבוא. אני מניחה שגם הוא ירצה להישאר כאן, אז יש הרבה חברה. כולל כל החגים. אתם יודעים, לחגים הם אף פעם לא בבית, הם נוסעים לישיבה, הרב הורביץ מתפלל עם התלמידים שלו, אז הוא מסתובב וזה, ומעביר אנשים מסביב, אז זה היה טוב להיות מחוץ לזה. זמן קצר לאחר סוכות טובי תחזור, בערך באותו זמן שאתם תבואו. היא יצרה איתכם קשר? ביקשתי ממנה, אבל אולי היא שכחה, היא מאוד עסוקה בנסיעות ובביקור אנשים וכמובן בקניות. אבל אתם לא צריכים להתנצל שאין לכם כסף ...
[אבא: בת שבע תגידי משהו לטייפ. איך עושה כלב?״ עכשיו היא לא תגיד כלום. ״איך עושה סוס? בת שבע איפה סבא? אין. מי זה? דוד ד..״ בת שבע: ״וד״ אבא: ״ובת שבע ה..״]
ההתפתחות של בת שבע
כשבת שבע רואה את הטייפ היא מעוניינת יותר לשחק עם הכפתורים ולאכול את המיקרופון. היא ממש טובה עכשיו. היא משחקת בצעצועים, אני חושבת שצעצועים חייבים להיות מאוד חשובים לה. זה כמו קריאה ולמידה, ואני מנסה לקנות לה כל מיני צעצועים חינוכיים ואני מנסה להקשות עליה לרמה קשה ממנה, כי זה פשוט מתסכל אותה כשהיא יכולה לעשות את זה, זה לא משחק חדש עבורה אז זה לא מעניין אותה יותר, אבל לאחרונה לא קניתי אותה לה כלום, אבל אני באמת רוצה להביא לה קצת צעצועים בסיסיים, בלוקים ודברים כאלה, אני לא ממש יודעת. אני מניחה שאני צריכה לקנות ספר על זה או משהו. אני רואה שברכה ולמוישלה יש כל מיני צעצועים וכל כך הרבה משחקים לשחק בהם, אבל אפילו לה יש הרבה צעצועים. והספרים שהיא אוהבת, זה כזה אוצר לראות את הדרך שבה היא מגיעה כשהיא רוצה שאקרא לה מתוך ספר, אבל היא לא כל כך מעוניינת בקריאת הספר, היא רוצה לראות את התמונות ולהפוך את הדפים. הקטע שלה זה להפוך דפים. אפילו לא כל כך כמו להסתכל על התמונות, היא אוהבת להפוך דפים, אבל בכל זאת, זה נחמד שהיא מתעניינת בספרים והכל.
לאורי יש הרבה ספרים באנגלית, יש לו הרבה דברים וכולם ישנים אז לא אכפת אם היא תקרע את הדפים, אבל קנינו לה כמה סיפורי ילדים בעברית נחמדים ושמרנו אותם, אני מניחה, לכשתגדל. אה כן, הקלטת באמת אוזלת עכשיו.
במבשרת הכל יהיה יותר טוב
מה אני אמורה לספר לכם? אלי לומד עד מאוחר הלילה. זה אחד הדברים הרעים כאן, אני לא רואה אותו במהלך היום, אבל אני עסוקה מספיק, אז למבשרת אני אראה אותו, הוא יוכל לחזור הביתה.
אה, זה מה שהתחלתי להגיד לכם: במבשרת יהיה לי קל מאוד, כי אלי ילמד [בכולל מרץ] והוא יוכל לצאת מאוחר יותר בבוקר ולחזור אחר הצהריים לארוחת צהריים ולנמנם, ואז לחזור ללמוד ולחזור הביתה בערב, ואז לעשות את כל התוכניות שיש לו בערב. כל ערב זה משהו אחר, לפעמים זה שיעורים שהוא לא רוצה לפספס ולפעמים זה פעילויות שונות, אז נראה שזה מאוד נוח שם. אני ממש מחכה להיכנס סוף סוף. אני רק מקווה שעד שתבואו כולנו נסתדר. זו המטרה שלי שעד שתבואו הכל ייעשה, כל מסמר במקום. התמונות יהיו תלויות, אבל גם אם לא, זה לא משנה. אנחנו נהיה שם וזה הדבר החשוב.
תנו לי לראות מה עוד אני צריכה לספר לכם.
הבית בשכונת פאג״י שאלי ודינה קנו לפני שהתחתנו
שאלתם אותי באחד המכתבים שלכם, למה אם האיש ששוכר את הדירה שלנו, אם הוא בכל מקרה לא שם, למה אנחנו לא יכולים להיכנס ולגור שם, ובכן, הסיבה היא כי לפי החוזה, וכל חוזה, אם אתה שוכר דירה ממישהו, זה הבית העיקרי שלך... באמת לא הייתה לנו דרך להיכנס לשם בלי רשותו. הוא היה מאוד נחמד, אני מניחה, למרות שאני לא יודעת למה הוא לא יסכים, אבל הוא היה נחמד לתת לנו לשים את כל הדברים שלנו שם כי זה תופס שני חדרים, אבל הוא קצת מוזר בכל מקרה. למרות שהוא לא גר שם, הוא לא היה נותן לנו רשות. הוא פחד שנעשה לו בלגן או שנהרוס לו דברים, למרות שאמרנו לו שלא, בכל מקרה, אז הדבר הנכון. נצטרך לחכות עד שהוא יעזוב, כנראה שהוא לא רוצה לעזוב לפני שהחוזה שלו יסתיים, ולכן נצטרך לחכות עד שהוא יעזוב לפני שנוכל להתחיל לעבוד שם, לתקן את זה, אבל זה לא אמור להיות בעיה, אלי ישיג כמה חברים שיעזרו לו והם יסדרו את המקום קצת ואנחנו נסדר את זה שוב בשנה הבאה.
אני לא יודעת, סיפרתי לכם שהיו לנו בעיות?! אולי לא סיפרתי לכם, כי לא רציתי לספר לכם כל עוד זה נמשך. הו, זה היה כל כך מפחיד. בעצם, זה לא היה... ידעתי שהכל יסתדר בסוף. לקחנו הלוואה, כמו שכל ישראלי עושה כדי לקנות בית. כפי שאמרתי, כשאתה קונה בית כאן, אתה צריך לשלם מזומן. בית כאן כעת עולה 250,000 פאונד. לאף אחד אין רבע מיליון פאונד בחשבון הבנק סתם ככה. הבתים כאן מאוד יקרים, אז יש כל מיני תוכניות דרך הממשלה, אז היו לי הטבות מיוחדות, סוג מיוחד של הלוואה. הדירה שלנו עלתה לנו ״רק״ 88,000 פאונד וקיבלנו הלוואה של £60,000 מבנק ״טפחות״ שבכל חודש אנחנו צריכים לשלם כמה מאות לירות במשך 17 שנים עם ריבית בדירוג נמוך מאוד, וככה היינו מסוגלים לקנות את הדירה.
בכל מקרה, שילמנו כל חודש... למעשה, אלי שילם שנה לפני הזמן. חשבנו, "ובכן, אם יש לנו את הכסף..." חסכנו לנו כסף, שילמנו אותו... [נגמרה הקלטת].
המשך הקלטת זה דיבורים של ברניס - אמא של דינה, ושל בריין וסטנלי - האחים שלה