יום אחד נסעתי בקו 160 מקרית ארבע לירושלים.
אלי ודינה ישבו שם יחד ודברו אחד לתוך השני- עין לעין. בבועה משלהם. ואני חשבתי לעצמי "איזה זוג יפה שנושמים זה את זה" אז לא ידעתי מי הם.
בהמשך, דינה חינכה את הבת שלי, מעין, שלא ממש הקפידה על נוכחות סדירה בשיעורים. פעם בעיצומה של שיחת בירור בהנהלת האולפנה, כשמעין התבקשה להסביר איפה היתה ובאיזו רשות, דינה נכנסה ואמרה בלי למצמץ 'אה, אני שחררתי אותה'
אחר כך הן הסדירו את העניינים ביניהן.
רונית ארבל
