״וירָא אֵלָיו ד: בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" אומרים חז"ל שהיה זה היום השלישי למילתו. אברהם בן תשעים ותשע שנה לאחר קיום מצוות ברית המילה, אבריו כבדים עליו והוא חולה. על כן מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, כדי שלא יטרידוהו עוברים ושבים.
אברהם, שהיה רגיל לקבל אורחים, ישב בתוך אוהלו ואף אחד לא בא. שולח אברהם את אליעזר עבדו החוצה לראות אם יש אדם הזקוק לעזרתו.
מדרש יוצר של הרב אלי:
אומר אברהם לאליעזר: ״תשמע, תראה מה קורה פה, אני לא יודע, אף אחד לא מגיע, מה קורה היום?!״
אליעזר חוזר לאוהל, אחרי שלא מוצא איש בחוץ ואומר לאברהם: ״עברת ניתוח, אתה חולה, קח יום חופש תנוח. ובכלל, אין אף אחד בחוץ, בחמסין הזה אף אחד לא יוצא ואף אחד לא יבוא. מה קרה לך כבוד הרב, תשב בשקט במיזוג, תלמד משהו. מה אתה מחפש צרות. אין אורחים. אין עוברים ושבים״.
עונה אברהם לאליעזר: ״תשמע, אני רוצה שיהיה עולם מתוקן בלי צרות, בלי רעבים, בלי חולים, בלי מצורעים ובלי סבל, אני רוצה, אבל זה עדיין לא. אתה לא מצאת עוברים ושבים, אבל אני יודע שהעולם לא מתוקן, אני יודע שעוד לא הגיע התיקון עולם במלכות שדי. העלאת רוח האדם בדבקות אלוקית אמיתית. אני יוצא החוצה!״.
אליעזר מסתכל על אברהם ואינו מבין את מעשיו, זה מעבר לחסד שהוא מסוגל להבין. אך אברהם לא מוותר, הוא יודע שהעולם איננו מתוקן עדיין, שיש לעולם צורך בו ובמעשיו, והוא לא מסוגל לשקוט ולשכב במיטה. הרצון להיטיב, לתקן את הבריאה ואת הברואים כולם, לא נותן לו מנוח והוא נדחף מבפנים לפעול ולעשות, על כן הוא מניח לאליעזר ויוצא בעצמו החוצה להושיע ולתת כתף ועזרה למי שנצרך.
הרב צבי יהודה היה מרבה לספר על אותה אישה גויה באירופה שבאמצע הלילה דפקה בביתו של רופא יהודי וביקשה ממנו להתלוות אליה לביתה ולטפל בבעלה הגוסס. הרופא התלבש ויצא עימה החוצה, והחל צועד איתה בדרך. הלכו והלכו עד לקצה השני של העיר והלאה, מרחק של שעתיים הליכה. הגיעו לבית, הרופא טיפל בחולה ככל יכולתו, והתכונן לצאת ולחזור לביתו.
קודם צאתו, פנה הרופא אל האישה ושאל אותה " מדוע באת עד אליי? הרי כמה רופאים אחרים גרים בקרבת ביתכם, קרוב הרבה יותר ממני, מדוע טרחת לבוא לקרוא דווקא לי?". ענתה בעלת הבית ואמרה, "אכן צודק אתה, אך כל הרופאים הללו הינם גויים, ואתה יהודי, ידעתי נאמנה שרק אתה תסכים לצאת מביתך באמצע הלילה לבוא לטפל בחולה".
זהו כוחו של יהודי, זוהי המוסריות העליונה של אברהם אבינו - לעזור לכל אדם באשר הוא, גם באמצע הלילה, גם כחום היום, גם ביום השלישי למילתו. זהו חסד ממקור החסד, חסד ממקור אלוהי, נצחי.
מתוך ״צור חוצבתם״ ומתוך שיעור לפורים תשס״ב
הרב אלי הורביץ
