כבר עברו כשבועיים מאז ה״התחלה״ וב״ה הגענו לחגים. חסד גדול עשה עמנו הקב״ה שהוא קבע את חודש החגים שלו קצת אחרי תחילת שנת הלימודים - בבחינת ״טרם תקרא ואני אענה״ או "בראתי שרות לאומי בראתי את החגים תבלין (לרפואה)״.
ובאמת, את המכתב הזה התחלתי לכתוב אינספור פעמים מאז תחילת ספטמבר, העידן שאני בדרך כלל מתחילה שנה חדשה באולפנא, כתה חדשה, פרצופים חדשים. השנה, זה לא כך, נשארתי עם חלל ריק... וגעגועים...
ומה שלומכן??? איזה ים של חוויות עבר כבר על כל אחת ואחת מכן - בכל אתר ואתר? איך הייתי רוצה לשמוע כל אחת, ההתרגשות, העומס, העבודה, הבלבול, הסיפוק, התסכול, הדירה, הבנות האחרות, וכו׳, וכו׳. (ופה המקום להודות ממש מקרב לב לכל אלה שכן התקשרו).
אתן בטח מתות מעייפות - עצם השינוי מלהיות תלמידה פאסיבית שהכל כבר מוכר לה, ״רגיל״ לה, ולהיזרק לאווירה אחרת לגמרי - זה מתיש וסוחט כוחות. איך טוב להיות בבית לחג !!!
ולמרות הכל אני ממש יודעת שתצליחו בכל אשר תיפנו (גם אם יש אי - אילו שינויים ותזוזות בהתחלה...) ותביאו ברכה גדולה ומאירה בכל משלח ידיכן.
מילים חכמות לחג? ברגע זה אין לי דבר תורה מוכן – אך לעומת זה מתנגן לי מנגינה בלב - אז תדמיינו שבזה הרגע אני מורידה את כולכן למטה לחדר מוסיקה (כן, כן, - את כולכן), מדליקה את המערכת, שמה דיסק של שולי נתן, וכולנו שרות בקול אחד, בלב אחד (אפשר לזמזם יחד איתי)
אנא אלי אנא אלי עשה אותי כלי לשליחותיך אנא אלי אנא אלי עשה אותי כלי לשליחותך במקום שבו מקננת שנאה תן לי לזרוע אהבה. במקום שבו עלבון - סליחה במקום שבו חושך - אור במקום שבו עצב - שמחה אדון העולם. אנא אלי... עשה שלא אתאווה כל כך להיות מנוחם אלא מנחם עשה שלא אתאווה כל כך להיות מובן אלא מבין עשה שלא אתאווה כל כך להיות אהוב אלא אוהב אנא אלי... אלוהים תן לי את השלווה להשלים עם שאיני יכול לשנות. אנא תן לי את אומץ הלב לשנות דברים שביכולתי. ואנא תן לי את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה. אנא אלי...
שנה טובה תכתבו ותחתמו !!! אוהבת ומתגעגעת
נ.ב. מכתב זה נכתב לפני הפיגוע בארצות הברית (התאומים) אין מילים!! אנא ה׳ הנהג את עולמך בחסד ומה שחטאתי מרק ברחמיך הרבים ולא על ידי ייסורים וחליים רעים
דינה
