top of page

ממש התעצבנו, זה גם מעליב. הדוד עצמו לא היה, אם הוא היה לא הייתי עושה את זה

עשיתי פעם תרגיל זה לא הצליח

הייתי אצל הקרובים שלי בקיבוץ, מקום שגדלתי, והתחיל איזה ויכוח סוער ורגיל בענייני ארץ ישראל והתקופה. כל אחד כבר הכיר את הטקסט, לא היה צריך להתאמן. זה נמאס כבר. כמה פעמים אפשר לחזור על אותו דבר.


חשבתי על רעיון מקורי, חשבתי שצריך להתאמץ להכריח אותם להסתכל במבט יותר רחב, יותר דורותי. לא להסתכל על הכל מצד ׳כאן ועכשיו׳, אלא להסתכל במבט של 100 שנה, 2,000 שנה, 4,000 שנה אחורה. לראות את המכלול. ברור שאם אני אגיד דבר כזה זה לא יעבור.


נכנסנו, לחצנו ידיים, בדיוק הייתה תלויה על הקיר תמונה חדשה שהדוד שלי הצייר צייר. ניגשתי אל התמונה כמתבונן לפי תומו, תפסתי פינה קטנה כהה ואמרתי ״אני לא יודע מה, זו תמונה כל כך מכוערת, לא רואים שום הרמוניה, תסתכלו זה ממש מכוער, יש שם איזה שחור וסגול וחום ואיזה ירוק שאין לו שום משמעות שם״


ממש התעצבנו, זה גם מעליב. הדוד עצמו לא היה, אם הוא היה לא הייתי עושה את זה.

הבעל של הבת דודה אמר לי ״מה אתה עומד שם על יד התמונה, תסתכל מכאן על כל התמונה״

אמרתי לו ״אני רוצה להסתכל מפה, זה מכוער, זה מגעיל״

הבת דודה מתעצבנת ״תעמוד פה שתראה את כל התמונה״


אמרתי לקרוב ״שישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, תסתכל על כל התמונה. מאיפה מתחילה התמונה של עם ישראל? מהיום? מאתמול? מהרצל זה מתחיל? מקום המדינה? ממייבשי הביצות בחדרה? בגלות? בסופות בנגב? בפוגרומים בקישינייב? מאיפה זה מתחיל ההיסטוריה שלנו?״


הקרוב השיב ״מה אתה מדבר איתי על פרה-היסטוריה, אף אחד לא יודע מה בדיוק היה שם ובכלל זה מה שאתה רוצה, את דוד המלך?


נגיד שזו תמונה יפה מאוד, נגיד שגם הירוק הזה בתוך השחור יש לזה משמעות. כשאתה עומד מרחוק ורואה את כל התמונה זה פלאי פלאים.


השקר הוא להתמקד ולהתמסר לחלקיק קטן של התמונה, ולראות בו את חזות הכל. זה לא שקר זה חלק, אבל הסתכלות על חלק מהתמונה תמיד מובילה למשהו שאין לו שום קשר, שום מובן.


אמת זה מא עד תו (כל הפרספקטיבה) עם מ יציב שיש לו בסיס רחב באמצע.


הרב אלי הורביץ






Yorumlar


bottom of page