top of page

כשחזרתי לארץ הייתה איזה חיילת בשדה תעופה שאמרה לי ״נו תזוז כבר, יא בוק״. הרגשתי שאני בבית, Welcome

בלי להכליל, אבל ידוע שבארץ אנשים לא תמיד כל כך נימוסיים, פעם אחת כשנסעתי לאמריקה הרגשתי תחושה מגעילה, נכנסתי לחנות וקיבלתי מהחנווני תחושה שאני הרבה יותר קרוב אליו מהאח שלו. הוא אוהב אותך ומחבק אותך. אחר כך כשחזרתי לארץ והגעתי לשדה התעופה, היה רגע שלא ידעתי בדיוק לאן ללכת והייתה שם איזה חיילת שאמרה לי ״נו תזוז כבר, יא בוק״, הרגשתי שאני בבית, Welcome.


למה באמריקה אנשים כל כך נחמדים, אם הם לא באמצע לירות על החברים שלהם בבית הספר? כי הם גילו שככה מוכרים דברים, עכשיו הם עצבניים קצת, אבל הם גילו שאם הלקוח תמיד צודק והם משתחווים לו אפיים ארצה, הם מרוויחים יותר כסף. מתוך הנאת עצמם הנחמדות השתרשה בחברה.


אני זוכר שכל פעם שהייתי מגיע לאמריקה, הייתי שוכר רכב והולך לאיבוד. פעם אחת כשנכנסתי בטעות לאיזה רובע שלא היה שם שום אדם לבן, עצרתי ושאלתי איך להגיע, השיבו לי - סע ישר ישר, בהדגשה שכדאי לי לצאת מכאן כמה שיותר מהר, לא משנה איך להגיע לאן שאתה רוצה, קודם כל תסתלק מכאן לפני שיאונה לך רע.


פעם אחרת נאבדתי במדינה אחרת, מדינה לבנה, והכל היה בנחת, האיש לא מקבל ממני שום דבר, הוא לא מוכר לי כלום, אז למה הוא היה אלי כזה נחמד? בגלל שבחנות שלו.. או כי אבא שלו היה סוכן ביטוח והוא התרגל להיות נחמד ולחייך לכולם. לפעמים זה מעצבן אבל זה השתרש בחברה האמריקאית.


הדמות הצברית המחוספסת יש בה כמה דברים של עילוי גדול מאות, יש בזה כמה עוצמות וחירויות של מחאה נגד הגלותיות והחנוניות, (לא יודע אם זה הביטוי הנכון, אני לא ממש בקיא), יש בצבריות המחוספסת מחאה כנגד הלפלפיות של אלפיים שנות גלות, אבל יש הרבה דברים מקולקלים וזרים לנו בצבריות המחוספסת. לפעמים אנחנו צריכים להתעורר מהחוץ, אבל עד גבול מסוים.


צריכים להבחין ביסוד, להבין את הנקודות היותר עמוקות, כל סוגיה וסוגיה אנחנו צריכים לצלול עד לעמקי חיי הקודש שבישראל. ביחס לאיש ואשה - כישורם ומעמדם, ביחס לכל מה שהנצרות מציגה לעולם, ביחס לקשר של עם וארץ וההיסטוריה שלו.


הרב אלי הורביץ




bottom of page