בתקופת השכנות שלנו במשרת ציון, במרכז הקליטה, זכיתי ללדת את ילדי הרביעי אליהו, בן גילו של צבי. דינה מאוד סייעה לי אחרי הלידה. גם הרב אלי ״עבד״ על אברהם, וכך במאמץ משותף עליתי על הגל.
זוכרת את זמן תליית הכביסה שלנו במרכז הקליטה במבשרת ובזמן מגידול הילדים, התפעמנו יחד, דינה ואני, מפעמי משיח הקורים לנגד עינינו ממש, בקליטת עלייה.
חווינו יחד את האמהות הצעירה עם כל הפילסופים שמסביב, ותמיד חשבתי שלא יכולה להיות לי שכנה יותר מתאימה מדינה. היינו שתי משפחות צעירות בבית דו משפחתי. שתינו לא עבדנו מחוץ לבית, גידלנו ילדים, קשרנו קשרים עם משפחות העולים במרכז הקליטה ודיברנו ודיברנו, כל הזמן דיברנו.
כל פגישה שלנו מאז, בממוצע פעם בשנה באיזה חתונה, היא כאילו המשך של קודמתה.
דינה חיה כל רגע והרגישה כל רגע חזק, גם את הטוב והיפה וגם את הקשה והמייסר.
דינה היתה מכינה סלט גדול בקערה גדולה למשפחה קטנה. אני זוכרת שבכל יום שישי היתה מחליפה את כל המצעים של כל בני המשפחה. אני זוכרת את ביטויי האהבה שקרנו בינהם עם קבלת שבת.
דבטרה רקנטי
מצגת עם משפחות מההעלייה מרוסיה