למדתי פסנתר אצל דינה כשהייתי בכיתה א', אני זוכרת עד היום את ההרגשה הכיפית לקראת יום שלישי ב 13:20. ידענו שתמיד ביום הזה היא עושה פנקייקים.בשבילי זה היה הדבר הכי טעים שיש.
דינה היתה עושה איתי עסק כזה שאקבל מדבקות במחברת כדי שאתרגל בפסנתר.
עד היום המחברת של התווים עם הכתב של דינה וההערות שלה שמורים לי במגירה מיוחדת.
החיוך הגדול והמבט הרך הזה בעינייםשלה, הולכים איתי הרבה.
הדס שפק
