נצרבת לי תמונה אחת בראש- כשאלי סיים טירונות צנחנים ובאנו להשבעה בכותל. זה היה די סמוך להגעתנו ארצה ואני בן 13 בערך. נער אמריקאי שלא ידע כלום פתאום רואה את האח הגדול שלו חייל גיבור, הלב של התפוצץ מרוב גאווה.
ועוד תמונה - היה לי הזכות ללמוד עם אלי חברותא, פרק זמן קצר, כשהוא למד דיינות אצל הרב נחמיה גולדברג במאה שערים.
היינו קצת עופות מוזרים כי רוב התלמידים היו חרדים.
אלי היה חריף והבין הכול מיד. בשבילי הכול היה כמה רמות מעל הראש שלי. בסבלנות רבה הוא השקיע בי זמן וחששתי שבגלל זה הוא לא יספיק להכין לשיעור של הרב נחמיה שדרש ידע מקדים רחב.
לא לדאוג- הוא ידע הכול והצטיין, וכשהיה צריך להעמיק בפלפול הרב נחמיה היה פונה דווקא אליו. ר' אלי הוא קרה לו. הוא היה הפייבוריט שלו.
כיפה סרוגה אחת בים של כיפות שחורות..
אהרון הורביץ
