ימי חמישי (אם אני לא טועה), היתה ארוחת צהריים אהובה - פנקייקים - מידי פעם הצטרפנו כל פעם חברה אחרת לארוחה.
היה כיף וטעים
היינו נכנסות לבית בשקט כדי לא להפריע לשיעור פסנתר ונהנות בטרוף במטבח או סתם בחדר.
בבית הזה, לא היו גבולות ליצרתיות , לעלות דברים. שם הכי כיף היה לעשות את האוהל המשותף וגם לישון בו, לבקר בסוכה המהממת, או סתם להאזין למוסיקה בפטיפון מקורי.
האופקים לא נגמרו שם.
אסתר מרום
