את הזוג אלי ודינה הורביץ הכרנו כאשר רצינו להקים את ביתינו בשכונת הזית באפרת. ההגרלה למגרש, זימנה לנו אותם כשותפים לבניית הבית הדו -משפחתי שלנו.
הכרנו זוג נעים. זכורות לי עד היום הפנים המחייכות של דינה ומאור פניו של אלי.
היינו שותפים איתם למסע של חיפוש האדריכל ולתחילת תכנון הבית. מסע עם זוג יסודי ודקדקן, שבודק ושואל ומתעניין ולומד.
אלי ודינה הבהירו לנו מההתחלה שהם ייבנו איתנו את הבית באפרת, אך לא יעברו אליו. לפחות לא בשנים הקרובות שיבואו. הם מחוייבים לקהילה בקרית ארבע, ולא יעזבו אותה, בטח לא בתקופת האינתיפדה שבדיוק התחילה כשאנחנו כבר נכנסנו לגור בבית.
הלם תקף אותנו באותו מוצאי שבת ששמענו את הבשורה המרה. לא האמנו. זוכרת גם את ההלוויה הגדולה בבית וגן. מבחינתי הדו משפחתי הצמוד לנו, הוא סוג של אנדרטה לזיכרם.
יהי זיכרם ברוך ובבניין ציון ננוחם.
שלומית בך
