אני זוכרת את אלי עובד בגינה בכל יום שישי ואת דינה מנגנת. הייתי עם דינה בחוג ספרות אצל הסופרת נעמי פרנקל. הכרתי אצל דינה כל מיני צדדיים, אבל היה בה גם משהו פשוט וחברי והיא לא היססה לבטא דברים בפשטות.
כשהיינו נפגשות, הרבה פעמים נפגשנו בספריה והיינו מדברות, דינה הייתה מספרת כמה שהיא לא מושלמת, כמה שהיא לא אימא מושלמת ולא אישה מושלמת. ככה היא הרגישה וככה היא דיברה.
אני ראיתי את דינה כנסיכה. אמנם היא הייתה מאוד חלק מהשכונה והשכנים וקריית ארבע מצד אחד, ומצד שני היה בה משהו שונה, בעדינות שלה, ההתעניינות, המוסיקה והקול המתנגן שלה.
דינה הייתה טמירה וכל כך יפה והיה בה משהו מאוד מאוד מיוחד שתמיד שבא את ליבי. המוסיקה, האסתטיקה והכול תמיד בהומור.
בחג סוכות היה לאלי ודינה מנהג להגיע אלינו לסוכה לשמחת בית השואבה, שרנו הרבה ביחד, התווכחנו יחד אבל תמיד בנעימות והומור שהיה כיף להתווכח, אף פעם לא נשאר משקע או משהו כזה. יצאנו מזה תמיד בשמחה ובהרגשה טובה.
החיוך של דינה, העדינות שלה והחוכמה שלה מלווים אותי כל הזמן.
שרה זלבסקי
