קטעים ממכתבים להורים - ינואר 1972
בני הזוג הורביץ הם ממש נפלאים בעיני. אני כמו ״הבת המאומצת״ שלהם ובכל פעם שאני לא נשארת שבת במכללה, אני הולכת אליהם. אני כל כך חלק מהמשפחה, יש לי אפילו את ה״מטלות״ שלי לעשות בכל שבוע ואפילו צועקים עלי מדי פעם - כמו כולם. בדיוק כמו בית ישן וטוב (אני צוחקת), רק הבדל אחד - אני יכולה לשטוף כלים, להבריק פמוטים וכו׳, אבל אני נגעלת מדבר אחד - לעולם לא יבקשו ממני לרוקן את האשפה!!
בלימודים העבודה מתחילה להצטבר, אבל היא לא כל כך מעמיסה כי היא תכליתית ואני רוצה להשיג את מה שהיא מאלצת אותי ללמוד (אני תמיד מתחילה מאוד אידיאליסטית - תשמרו את המכתב הזה ותראו לי אותו בזמן הבחינה הסופית)!
בוא נראה, מה עוד? הכל כאן נהדר. אני אוהבת את הדירה שלי - הבנות נהדרות ואנחנו כל כך קרובות. קפוא כאן ואני שמחה על הסוודרים החמים שסרגת לי. סליחה, כל הבנות שמחות.
אה, טוב שאני נזכרת - אני לא יודעת מה אתם שומעים בחדשות על סאדאת וכו׳, אבל רק רציתי להגיד לכם כמה הכל מוגזם, אפילו לא ידעתי שמשהו בכלל קורה עד אתמול. בבקשה אל תדאגו אין מה לדאוג באמת. רק תתפללו שלא תהיה מלחמה.
תכתבו. איך כולם שם? קיבלתם את יצירת המופת המיוחדת שלי במשלוח? רציתי שתדעו על יסול. אני רוצה להביא להורביץ משהו נחמד - יש הצעות? קיבלתם את מתנת יום השנה ששלחתי? ספרו לי על כולם!
אני מרגישה ממש שמחה - תמסרו ד״ש לבריין וסטנלי. אני חושבת שאני אכתוב להם. דוד טד כתב לי מכתב יפהפה. אני נוסעת ליסול מחר ובשבוע הבא לרב בחרן ובשבוע שאחרי לכפר בו שוהה הגברת סילבר. נתקלתי בגברת קהם והיא שולחת ברכות חמות. בהמשך השנה אסע לבקר את הקרובים בנען, בן שמן וכו׳. שיעורי הפסנתר טובים. תכתבו עוד, אני רוצה מכתבים.
אוהבת,
דבי
