לאחר הודעה מוקדמת שקיבלנו משושנה, ביום קיץ חם, הופיע נער חיוור כזה, לא שזוף, אבל יפה. דובר רק אנגלית. זר בסביבה זרה.
שושנה, דודתו של אלי קיבלה את אלי וליוותה אותו ואת מעשיו מההתחלה ועד גיוסו לצה״ל.
באותם ימים לא הבנו כמה רגש, תשומת לב אהבה ואיכפתיות היה לשושנה כלפי אלי.
מאחורי הדירה שבו גרנו בקיבוץ, היה שטח אדמה שאלי הפך אותה לגינת ערוגות. שתל, השקה, עישב וראה פרי בעמלו. כולנו שמחנו, וגם טעמנו מפירות הגינה.
להערכתי, שם, בגינה הזו, היו ראשית השורשים שקישרו את אלי לארץ ישראל.
בסיום לימודיו הוכיח אלי את יכולותיו כעובד בצוות גידולי שדה וכנהג טרקטור מיומן.
בגמר יום העבודה המפרך בשדה, אלי היה חוזר להציץ בשינויים שחלו בערוגות שהוא טיפח.
ארוע נוסף שאציין, שהרשים אותי.
אלי התגייס לצה״ל והלך ליחידה מובחרת, קרבית ועבר את המבחנים והגיבוש כדי להתקבל אליה.
עובדה זו הייתה דוגמה עקיפה ומחנכת כלפי אחיו, שכמוהו תרמו את חלקם לבטחוננו כאן במולדת המתחדשת.
