לא מפני שאפשר לדבר אלא מפני שאי אפשר לשתוק. והלב שוטט דם ועם הדם דמעות ועם הדמעות מילים והמילים - זעקה
את אחי אנכי מבקש, את האחווה והרעות, את חדוות היחד של בני משפחה אחת כואבת, מיוסרת, מרובת דעות וגוונים - אבל משפחה אחת.
מתוך הדמעות המסנוורות, מתוך לב קרוע וחבול, מתוך יאוש, מתוך אמונה, מתוך קול דמי אחינו הצועקים מן האדמה, מתוך כל אלה, ועוד - אני פונה אליכם אחי. אנא, שמעו נא צרת נפשי בהתחנני אליכם.
אני פונה אליך ראש ממשלתי, אבי המשפחה, כמי שנושא בליבו את היחד של העם כולו, את הדאגה והאחריות לכולנו, למדינה בכללה ועד לאחרון תושביה.
אני פונה אל שרי הממשלה, אל הנשיא, אל אנשי הציבור כולם, המבקשים בוודאי את טובת העם. ואני פונה אליכם, אחי ואחיותי, מכל המפלגות ומכל הסיעות.
אני פונה אל האחווה המחברת את כולנו יחד. מעבר לתוויות ולתחפושות, מעבר לדתיות ולחילוניות, מעבר לימניות ולשמאלניות.
כן. אני ״מתנחל״, אבל בעצם אני סתם אדם פשוט. פשוט לגמרי סתם אזרח מן השורה. שמח לחיות, לחיות בארצי, לחיות במדינת ישראל העצמאית. אני אדם רגיל, שומר חוק ושומע מוזיקה, מתעצבן לפעמים וצוחק הרבה. אוהב פרחים וילדים. אדם כזה שעוד לא פג אצלו טעם "התקווה״.
ממלכתיותינו יקרה לי, יקרה לי מאד, וכמו כן צבא העם, בו אני משרת כמו כולם (וגם מקטר, לפעמים - כמו כולם). שופטים ושוטרים, השפה והארץ. החברה והתרבות - לכל אני שייך. מהכל יונק אני את חיי.
מה, אם כן, חטאי?
כן, אני ״מתנחל״ יש מי שהחליט לבנות את ביתו ואת חייו ברחובות או בצהלה, אני בחרתי בחברון. בחרתי לחיות במקום בו חיו אבותינו הראשונים, בו הגתה לראשונה רוחם הכבירה רעיון "מדינת היהודים״, רעיון הלאומיות הקוסמופוליטית, הקושר מוסריות עדינה בחיי ממלכה מלאים. באלפי נימים סמויים נקשרו חיי בקרקע זו, כקשר איש נהלל עם אדמתו ותושב עכו בעירו. בחברון (קרית ארבע) רכשתי דירה, שם אני חי ועובד, מגדל את ילדי, אוכל וישן, צוחק ובוכה.
כמוני, ברחבי יהודה ושומרון, עזה בקעת הירדן ורמת הגולן חיים עוד כ 150,000 אזרחים פשוטים, עם דם אדום, וכאבי ראש, וחתונות והלוויות, ושמחה ועצב.
אבל אנחנו "מתנחלים״
אם נאהב את ארצנו ומקומנו, אם נביע את בריאות הקשר עם נוף מולדתנו, אז אנחנו ״מסיתים״. ואם אוהבי חיים אנחנו, ובשעה שברד של אבנים יורד על ראשינו, וראשי נשותינו וילדינו, נגיב ככל אדם נורמלי וננסה להציל חיים אנחנו ״פורעים״ אנטי דמוקרטים״ מבצעי ״פוגרום יהודי״.
ואם יקום מטורף תורן ויכריז הכרזות גזעניות המעוררות שאט נפש בכל לב עדין - אז כולנו כולנו - משפחת ״המתנחלים״ – ״גזעניים״.
נכון יש באיזורים הללו כמה משוגעים ומסיתים. יש גם בחיפה ובגבעת ברנר. האם משום כך כל החיפאים ״מסיתים״, וכל תושבי גבעת ברנר זקוקים לאישפוז?
אני יודע ועד שהרגישות לחיי אדם, הכבוד לכל אשר נברא בצלם, קיימים בי״התנחלויות״ לא פחות מבשאר ערי ישראל.
בקיבוץ הגלילי, בו גדלתי, חונכתי להומניזם ואהבת האדם יחד עם הכרת המיוחד שבעם ישראל. נטיות (נטיעות) אלו היכו שורשים התעמקו והתעצמו דווקא בחברון. דווקא בעיר האבות גיליתי כמה טבעי הוא החיבור בין ״ואעשך לגוי גדול״, ו״ונתברכו בך כל משפחות האדמה״. זהו אופי ציבור ״המתנחלים״, רובו ככולו, גם אם בשעת מצוקה ומשבר נפלט לעיתים ביטוי צורם.
מה, אם כן, חטאי?
מהי העילה למסע ההסתה הפרועה, שלוחת הרסן, שממלא ישיבות הממשלה ועמודי העיתונות. הגזענות האנטישמית (אנטי מתנחלית), המתועבת והמכוערת, רצופת השקרים והסילופים, אינה לפי כבודכם, כבודנו.
השלום שכולנו, כולנו צמאים לו הינו ערך נעלה, מוסרי וטהור האם באמת תאמינו שמטרה אצילית כל כך, אפשר להשיג על ידי הנפילה המוסרית היותר איומה, על ידי ליבוי שנאת ישראל, שנאת אחיכם?
האם על ידי דמוניזציה של ה״מתנחלים״, הצגתם כדמויות קריקטוריסטיות, חסרי צלם אנוש, יצורים פרימיטיביים, ג׳וקים נעדרי ייחוסי חיים נורמליים (כן בדיוק כמו שעשו שונאי ישראל בכל הדורות) - האם על ידי כך יהיה מצפונכם נקי בשעה שתתירו לאלפי מחבלים חמושים לעשות ״סדר״ ביש"ע (הרי כוונות הארגון לשחרור פלסטין גלויות לכל, כתובות באמנתם, ומבוטאות בפומבי מדי יום).
אל נא אחי, תרעו. לא תהיה תפארתכם על דרך זו.
בשבוע שעבר שכלנו שניים מחברינו, אב ובנו. ובשעה שעשינו את דרכנו ממערת המכפלה לבית העלמין העתיק של חברון, להפגיש טבוחי תרפ״ט וטבוחי תשנ"ד, באותה שעה קשה, שאנחות הכאב והבכי טבעו בים שריקות הצהלה המצמררות, ש״אל מלא רחמים״ התחרה ב״איטבח אל יהוד״, באותה שעה איומה, נוראה בכבוד, ונוראת הוד - ידעתי נאמנה שהאומה כולה מבכה ומלווה נשמות אציליות אלה למנוחת עולמים.
וידעתי גם ידעתי, כשם שיודעים כולנו בסתר הלב, שרק מתוך מאמץ כביר להגיע לאחדות ושלום אמת בתוכנו, נזכה לשלום המיוחל עם שכנינו. רק כשנתעלה מעל השנאה וקשיות הלב העכורה, כשנקשיב איש לשפת רעהו, שפת אחיו - רק אז יעלו הפתרונות הטבעיים לסיבוכינו המדיניים, ומתוך המבוכה האפלולית האופפת את כולנו, יבקע אור גדול.
אלי הורביץ
סתם מתנחל
