ברור עצמי בקשר עם אלי - ז׳ חשוון תשל״ג (מתורגם)
אני חייבת לחשוב. אף על פי שאלי אינו אומר זאת בצורה נכונה, ואף על פי שהוא אינו מבין את הנקודה העיקרית, כאשר הוא נואם את נאומי התוכחה שלו, יש מידה מסוימת של אמת, בעצם, זה אינו בדיוק נכון, הבעיה היא שאין לי בכלל רצון משלי. למרות כל רגשותיי ודחפיי וכו׳, אין לי רצון משלי. אינני יכולה למצוא את רצוני. איפה הנפש שלי?
כמובן, רצוני הוא רצון ה׳, או רצון ה׳ הוא רצוני, אבל אני כל כך עצלנית, עצלנית מדי אפילו לחשוב על זה, אבל היום אני מתחילה לחזור בתשובה, לראות דברים מנקודת ראות של כלל ישראל ולפעול בהתאם. אבל מה זה אומר? אבל איך אדע מה זה אומר בלי להיות שם כבר עכשיו?
אני לא יודעת לאן אני הולכת, ואני לא מבינה איך אפשר לדעת איפה ואיך להתחיל? מה עליי לעשות? אני יכולה רק לנחש ולבטוח במה שאנשים אחרים אומרים. אלי, כך שבסופו של דבר... ומכיוון שאני בתוך מערכת סגורה, אינני יכולה להתקדם, אז אני נשארת במצב בו אני רק הולכת במעגל סגור וחזרה חלילה.
אותם אנשים, מהעבר ומההווה, מסתובבים כל הזמן יחד איתי, כך נדמה לי, והם קוראים לי לצאת מהמעגל, לברוח ממנו, לעוף ולעלות יותר גבוה, יחד איתם, אבל אני כל כך מבולבלת ואני שואלת איך מבצעים את הצעד הזה, איך בורחים השמיימה. אני חולמת על החבל שיעזור לי לקפוץ ואיך יודעים מתי לעצור?! עוד קצת ועוד קצת. וזה כואב כאשר עוצרים. והם, אותם האנשים. ואני מתבלבלת עם הקולות והם אינם מושלמים, ולכן אני מרומה ואינני יכולה למצוא שום דבר, ובמיוחד אינני יכולה למצוא את עצמי.
אלי אומר שעליי ללמוד ולהפוך את כל מה שאני לומדת לחלק ממני, אבל זה גם לא רלוונטי עבורי כי אני מתבלבלת יותר מדי בין הפיכת משהו לחלק ממני, לבין התנהלות שטחית מבחינה רגשית. או שאני לא מבינה.
אני תוהה לגבי המניעים שלי. האם אני רוצה להבין כדי לדעת את האמת בשביל כלל ישראל, או בשביל אלי? האם אני באמת כל כך בטוחה שאני באמת אעשה משהו בשביל מישהו, בשביל אלי?
עכשיו זה מאוחר יותר. איזו השגחה. הלכתי למעלה כדי לקחת את הדואר שלי ופגשתי את יהודית (שכחתי את שם משפחתה) שהתחתנה ממש עכשיו והיא שאלה אותי אם אני ארוסה!! בסופו של דבר קבענו זמן לשבת יחד כדי ללמוד משהו.
כעת אני יושבת כאן ואני לגמרי מבולבלת ולא יודעת מה עוד יש בפנים אצלי. אני יודעת שאני נמצאת בידיים טובות, אך אני כל כך דואגת שאין לי בפנים את הפוטנציאל, שאינני מוכנה לעלות על הגל, שלא אבין את כל העניין, שזה יהיה בזבוז זמן, או גרוע מזה, שזה יהיה ללא תועלת, שיהיה לו טעם רע מכל זה, שזה יהיה חילול השם.
אני רוצה להיות אישה טובה, לעשות דברים טובים, אבל אני רוצה מישהו לחיקוי, לא ישראלי, עדיין לא, אבל מה אני יכולה לעשות?
אלי הוא בר-מזל, הוא מנותק די הצורך. זה לא עניין של הישגיות, זהו השביל הפרטי שלי. אני צריכה לא רק להבין את מה שעליי לעשות ואיך לעשות, אני צריכה להיות מאוד זהירה באיך שאני שופטת את מה שאני עושה. לא במובן של ״באיזו מידה״, כפי שאני רגילה לעשות, זה משהו שאני עושה בצורה טובה, אלא כמו שאומר הרב קוק, ״אין לך רשות להסתכל אחורה״. אז מה זה? לא אוכל לדעת עד שאדע, ולא אדע עד שאתקדם, ובתוך כל זה אינני יודעת על מה אני מדברת ומה אני אוהבת בשביל אלי.
