כשהוזמנתי לעבוד עם התזמורת נשים בקריית ארבע, לא הכרתי אף אחת בתזמורת וכשהגעתי ראיתי חבורת נשים, כולם עם כיסוי ראש וחצי מהחבורה היו רבניות. לא הבנתי מה אני עושה שם, עכשיו אני יכול לגלות שהפגישות הראשונות היו לי מאוד קשות נפשית.
דינה עזרה לי לעבור את המשבר הזה עם חבורת הנשים והפגישות האלו נהיו הרבה יותר מאשר רק לעזור לתזמורת, היו לנו שם דיונים על חינוך ואמונה שנמשכו יותר משעה אחרי זמן הסיום.
לפעמים כעסתי על דינה, לא רק שהיא הגיעה באיחור של אני לא אגיד כמה, היא גם לא עשתה שיעורי בית, לפעמים היא הרגישה כתלמידה.
בדיוק באותו זמן החלטנו באולפנה לפתוח מגמת מוסיקה והעניין התגלגל לזה שדיברתי עם דינה שהיא תיקח חלק מהמגמה. ישבנו יחד לבנות את התוכנית הייחודית למגמה למוסיקה באולפנה ופתאום אני מוצא את עצמי שאני יושב ומדבר איתה כבר שעה שלמה רק על הביטלס, רק על הביטלס ואנחנו מוצאים קודש בחול.
דינה לא רק אהבה ביטלס, היא גם ידעה את זה, צליל צליל, מילה מילה. כששרו ביטלס, זה באופנה לשיר את זה גם בעברית, אבל דינה לא הייתה מוכנה לשמוע את זה בעברית, זה היה צריך להיות באנגלית.
היו לנו שיחות ארוכות על חינוך מוסיקלי וגם על אופן ההתייחסות למוסיקה. ראיתי בדרך שדינה חינכה את הבנות, דרך ההוראה שלה היתה בגישה יצירתית בכל דבר שהיא עשתה.
בקיץ האחרון היא באה אלינו לאולפנה להציע ללמד את בנות י״ב במגמה למוסיקה שילמדו עוד משהו שלא הוגדר. דינה אמרה לנו ״בטח לא תבינו אותי אבל אני בכל מקרה אנסה להסביר״ היא ניסתה להסביר לנו ובאמת לא כל כך הבנו, אבל הרגשנו שזה כל כך בנפשה וזה מאוד חשוב לפיתוח יצירתיות אצל הבנות, שאמרנו ״כן דינה תלמדי אותם עוד שעה אחת, אחר כך, במהלך השנה הבאנו למה היא התכוונה, דינה רצתה ללמד אישות ומשפחה דרך המוסיקה.
אריה סוד
