הרהורים של דבי בת ה- 15 וחצי בסיום לימודיה היסודיים בבית הספר היהודי Hebrew Academy ולפני קבלת החלטה אם להמשיך בלימודים יהודיים בישיבה תיכונית (מעורבת), או להמשיך בתיכון כללי רגיל (לא יהודי).
31 ביולי 1968
מר גינסברג בדיוק עזב כעת את ביתנו. הוא בא לדון עם אבי ולספר לו על הישיבה התיכונית. מר גינסברג בקושי הוסיף דעות משלו, הוא בעיקר אמר רק עובדות וכמה נקודות טובות, אבל הוא הביא את המשפחה שלי לראייה שלילית על כל העניין והם אמרו לי להחליט לבד ולעמוד בהחלטה שלי.
אני לא יודעת מה לעשות!! זו החלטה כה גדולה שיכולה להיות לה השפעה כל כך גדולה על חיי העתיד שלי ואיך שאהיה. איפה אמצא שלווה? שניהם מובילים אותי לדרכים שונות, בכל אחד שאבחר, יהיה הבדל גדול לגבי מי שאהיה בעתיד.
אוך!!! אני כל כך מבולבלת! הלוואי והייתי גדולה עכשיו ב- 10 שנים והייתי יכולה לראות מה יצא ממני אם הייתי הולכת לישיבה התיכונית ומה יצא ממני אם הייתי הולכת לתיכון הרגיל, זה היה עוזר לי להחליט בקלות איזה דרך תהיה הטובה ביותר.
ה׳ הלוואי שתראה לי במה לבחור!! ואם כבר הראת לי, אני מודה שלא הבחנתי.
ישיבה תיכונית - עברית, חינוך טוב יותר, גישה חלוצית מרגשת, סביבה ידידותית ממש קרובה, להיות חלק - שייכות ממש ועוד וכו׳ וכו׳ וכו׳.
תיכון כללי - בכוחות עצמי, מבחן לראות אותי באמת. אני לא יודעת איפה אהיה מבחינה חברתית - מפגשים במועדונים, מופעים, פעילויות, הפעלות ועוד ועוד, רגעים כיפים קטנים, השתייכות לחברה, הידיעה שאני שייכת למה שכולם משתייכים. בין אם אני אוהבת את זה ובין אם לא – לכאן אני שייכת. לא ארגיש יותר שונה, אהיה חלק מהחיים סביבי, המשפחה והחברים.
יש כל כך הרבה דברים להרחיב על כל אחד מהדברים, אני פשוט לא יכולה.. אין זמן.. גם לכל אחד יש את החסרונות שלו שבמובנים מסוימים הם יתרונות של אחרים.
אולי זו לא החלטה כל כך גדולה, אחרי הכל אני אני, לא משנה מה אני עושה, אני תמיד אהיה אני. אולי אשתנה קצת, אבל בבסיס עדיין אהיה אני, אז זה לא כל כך משנה מה אבחר - אם באמת אני רוצה עברית, אני יכולה להשיג את זה. וההפך, אם אני לומדת בישיבה תיכונית, אני עדיין יכולה להיות מחוברת חברתית לסביבה הטבעית שלי. נכון?
אלוקים, הלוואי שמישהו יענה! בנוגע להחלטות הלא חשובות, אתה יודע למה אני מתכוונת, נכון? אוי !!! אני לא יודעת מה להחליט!!
