יום הטיסה - ג׳ תשרי תשל״ב
היום היה כנראה היום הקשה והנפלא בחיי. בשדה התעופה זה באמת היה משהו שהדמעות לא יכלו לעצור ואין פלא. לעזוב את אבא ואמא לגמרי. הדבר הזה יישאר ויהיה היום המאושר בחיי לנצח. אני לא מאמינה. בבקשה, תעשה שלא יהיה להם קשה ותעשה אותם מאושרים בימים אלו ותמיד - אני מקבלת הכל - שמור אותם בריאים ומאושרים.
אני טסה מעל האוקיינוס האטלנטי. הדקה הזו!! לא ייאמן, הו! אני מסתכלת מהחלון וזה יפה. מיליוני כוכבים נוצצים מעל האוקיינוס ואני נוסעת לישראל. ה׳ - אתה באמת המלך!! אתה יודע שזה עשרת ימי תשובה ואני רוצה לעשות תשובה.
רק להסתכל על הכוכבים האלה, כל כך הרבה וכמה יפה, רק לשבת ולבהות שם בחוץ. לשנייה אחת הבנתי את הסופיות של זה, ואת כל גדולתו של אלוהים. כוכב אחד, עלה אחד, סלע אחד, פרח אחד, הר אחד, מטוס אחד, ציפור אחת, אדם אחד. אני כלום בלי כולם, ואתה מלך ואני לא מבקשת כלום, רק רוצה לחזור בתשובה. בבקשה תן לכולם כפרה ומחילה, תעזור לאנשים שלי היטב. הזריחה, הו! אלוהים. דבי המקסימה.
