ההכירות שלי את הרב אלי ודינה התחילה, ביום שהתחתנתי.
אנחנו התחתנו בט"ו תמוז תשל"ג. באותו יום הרב אלי ודינה הגיעו לקיבוץ לביא על מנת ללמוד עם הרב אבינר לקראת החתונה שלהם.
לקראת הצהריים, הרב אבינר אמר להם שהוא צריך לסיים, מפני שהוא צריך לנסוע להיות ׳עד׳ בחתונה שלנו. אלי ודינה הציעו שהם יבואו גם לחתונה, וכך יראו חתונה יהודית.
אחרי החופה, ניגשה אלי בחורה מאוד נחמדה, גבוהה עם שיער ארוך ואמרה לי "שלום, קוראים לי דינה ואני מתחתנת בעוד שלושה שבועות" והיא רקדה איתי כל הערב ונהיינו חברות.
נפגשנו עוד מספר פעמים ואז בי' באב הם התחתנו והיינו בחתונה שלהם בישיבת ׳מרכז הרב׳.
היו לנו הרבה חוויות משותפות, גידלנו יחד את הילדים שנולדו בערך באותו זמן. סעדנו יחד סעודות שבת, והיינו הולכים יחד לטייל, הם עם הילדים שלהם ואנחנו עם הילדים שלנו. אחר כך הרב אלי ובעלי עבדו יחד ב׳שבי חברון׳, ואני עבדתי עם דינה באולפנא אז הקשר המשיך.
הרב אלי היה ממש שחקן, כשהוא היה מספר סיפור בשולחן שבת, כולנו היינו מרותקים, גם הילדים וגם המבוגרים. אני ממש זוכרת איך הוא סיפר על לבן שרדף אחרי יעקב ומשפחתו וחיפש את הטרפים שלו.
הרב אלי סיפר את זה כל כך מצחיק, ממש המחיש איך העבודה זרה הופכת את לבן למגוחך וכמה שעבודת האלילים היתה בכל פינה בבית שמימנו יצאו רחל ולאה.
איזו גדולה היתה להן שהן נדבקו לטוב ולאמונה של יעקב.
אורה בן יצחק