top of page
  • צבי

ליל הסדר המיוחד של אבא, עד שלוש בבוקר וכולם מרותקים ופעילים


הארת חג פסח מתפשטת אל שלושים הימים הקודמים לו, לכן ההכנות בימים אלו צריכות להיות גם הן באותו סגנון של הארה, שמחה וחירותיות שאותה נפגוש בימי החג עצמו...


לעומת זאת, היה הנצי"ב מוולוז'ין מתאר במין בדיחותא עוקצנית את ההכנות בביתו של תלמיד חכם גדול אחד, שאצלו היה סגנון שונה. פורים הוא לעילא ולעילא, "מיחייב איניש לבסומי"). אולם מיד לאחר תפילת ערבית של מוצאי פורים, מתחיל חשש חמץ.


אימת החמץ נופלת עליו ועל ביתו. מיום ליום העצבנות מתגברת, שמא יימצא חמץ באיזה חור או סדק. וכאשר מגיעים בערב פסח לאפיית מצת מצווה נמצאים כבר במתח וחרדה גדולה ומסתכלים בשבע עיניים שלא ייכנס חלילה וחס פירור חמץ לתנור.


בליל התקדש החג היו מסובים כמו קפיץ מתוח, והשאלה שנידונה שם הייתה מהו שיעור כזית? יש שיטות מקלות ויש שיטות מחמירות, ואולי אפשר להחמיר יותר. גם המרור מעורר עצבנות: האם המרור הזה טוב? שהרי יש מרור שאינו מספיק מר ויש מרור שאינו ראוי לאכילה.


אמנם כל אלה הם דברי הלכה שראוי לבררם, וכמובן לא הייתה לנצי"ב ביקורת על עצם הדקדקנות ההלכתית, הביקורת שלו היתה על הסגנון והאווירה. בליל הסדר צריך לחוש את החירות, צריך לחוש את השפע האלוקי היורד אלינו, המברך ומשמח אותנו ואת כל ישראל,


שיחה לפסח, הרב אלי הורביץ



ליל הסדר בבית שלנו היה אירוע מרגש ומשמעותי, ההתרגשות הלכה והתעצמה לאורך כל היום. בערב פסח היינו קמים מוקדם כדי לשרוף את החמץ, ואבא בהתרגשות ובחרדת קודש היה אומר את נוסח הביעור ומזכיר לנו שהוא מבער גם את החמץ שבלב, ואנחנו בהתרגשות ילדית היינו זורקים את פתיתי החמץ הפיתות שהחבאנו ערב קודם ואבא מצא. לאחר מכן היינו חוזרים הביתה בריצה. השולחן כבר היה ערוך, ובמהלך הבוקר אבא היה מוסיף פריטים שונים ומשונים,


היינו עוקבים במבטים סקרניים על מעשיו, איך הוא יוצא מהבית עם מזמרה וחוזר עם ענף גדול, איך בעדינות הוא מוציא פוחלץ של ציפור דרור מבין עטיפות עיתונים. על פניו היה ניתן לראות ארשת של מסתוריות ויצירתיות.

לעיתים היינו יוצאים יחד, מתיישבים בחוץ ואבא היה מספר לנו על סעדיה ורות - הסיפור המשפחתי שהיה מופיע בכל חג בגירסה אחרת, ובאמצעותו הוא הסביר לנו את כל מהלך הקרבת קרבן פסח בבית המקדש, ותוך כדי גם על יציאת מצרים ועל גאולת ישראל של היום. לפעמים הוא ממש המחיש לנו את הקרבת הצלי על ידי עשיית: על - האש: בחצר וצליית שוק של כבש.


אמא לא כל כך אהבה את הרעיון, מבחינתה ביום הזה גם אנחנו היינו צריכים להיות נקיים כמו הבית, והיא היתה משפשפת ומצחצחת אותנו באמבטיה במרץ, מסרקת ודואגת שיהיו לנו בגדים חדשים ומיוחדים, כך שכשהגיע פסח הרגשנו גם אנחנו מוכנים.






צולם במוצעי החג הראשון של פסח


השולחן היה נראה כעת כמו תצוגה של חפצים מוזרים, חלקם דברים שאבא אסף בבית, וחלקם חפצים שאבא קנה במיוחד, אוסף החפצים היה מונח על השולחן, ידענו לכל דבר יש משמעות עמוקה, אפילו לסדר שבו מונחים הדברים, היינו מפוצצים בשאלות אך שמרנו אותם אותם לזמן הסדר.


קופסת אתרוג גדולה היתה בראש השולחן, במקום של אבא, ובה המון קוביות שוקולד מסוגים שונים. על כל שאלה שילד (או מבוגר) שואל הוא מקבל קובייה, זה העניין של ליל הסדר - לשאול, אבא לא היה מעוניין שנפגין ידע או שנשיר יפה, או שנקשיב יפה, העיקר - שנשאל, שנתעניין שנסתקרן שנבין שיש דברים שאנחנו לא מבינים ושכדאי לשאול.


בכל שנה היו אורחים רבים, ממדינות שונות מסוגים שונים, דתיים חילונים, צעירים ומבוגרים, עולים חדשים וותיקים. את הסדר היה אבא מכין בכל שנה מחדש ומתאים את התוכן לאורחים הרבים, לגילם, לתחומי העניין שלהם, לרמתם האינטלקטואלית ולהתרחשויות האקטואליות בארץ ובעולם.


בכל שנה מחדש היה יושב עם ההגדה, ובימים שלפני ליל הסדר היה מסכם וכותב רעיונות מתוך ההגדה. לעיתים אלו רעיונות יסודיים אותם למד אצל רבו, הרב צבי יהודה זצ"ל, אותם היה משנן ומעמיק מחדש, ולעיתים היו אלו חידושים שהתחדשו לקראת ליל הסדר הקרב וחידודים המתאימים לאורחים ולעניינים המתבררים בעת הזו.


את הכל הוא כתב, כל פעם מחדש, דפים רבים של רעיונות ומחשבות, חלקם בשפה שיכולה להישמע כאילו הוא ממש מדבר כעת בראש שולחן ליל הסדר וחלקם בקודים מקוצרים, ראשי תיבות ורמזים שרק הוא הבין.


נראה שגם אבא רצה לעשות לעצמו סדר בקלסר, ובאחת השנים הוא הכין תוכן עניינים:, קבע כותרות ונושאים, מיספר את עמודי הקלסר, והכין מפתח לעיון במחברת העבה.


בת שבע (הורביץ) סדן





bottom of page