top of page

השכלתם הכללית ורוב כשרונם היו אמצעי ליראת שמים, כי השתמשו בכישרונותיהם התרבותיים לחיזוק תורה ומצוות

ליבי סחרחר, קשה לבוא בדברים על משפחה כל כך מיוחדת מאבני הנזר שבעטרת התפארת של כנסת ישראל, בעיר הקודש קרית ארבע, של הישיבה הקדושה שבחברון, של משפחת הורביץ, ובראשה הרב משה ורעייתו שיאריכו ימים על האדמה הטובה, בשיבה טובה, ויראו בישועת ישראל, - אשר עם עמורה הרגום באכזריות רצח הראויה לפראי אדם הגרועים מכל חיות רעות הטורפות למיניהם.


אהובינו ויקירינו הרב אלי ודינה הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם - קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים - לא נפרדו.


זכינו להיות מחוברים לקדושים, על ידי בנינו המשותפים נחמה ונחמיה ומבשר נכדנו שייבדלו לחיים טובים וארוכים.


קול נהי נשמע מציון, איך שֶׁדדנו, איך נפלו גבורים.


אבדנו, אנחנו, המשפחה, העיר חברון וקרית ארבע, עם ישראל כולו, ארץ ישראל כולה חסרא גברא רבה, תרי גברא רבה, או אולי יותר נכון תרי שהם חד. הרב אלנתן ואשתו שחייהם קודש היו לחינוכה של תורה ויראת שמים וגמילות חסדים.


הרב ז״ל אומר שאבלם של העוסקים בחינוך ילדי ישראל, אינו אבל יחיד אלא אבלם של הרבים, כי עליהם נאמר ״ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות״. הם עסקו בחינוך הדור הצעיר ומשום כך ברור שאבלם הוא אבל רבים.


חינוך ילדי ישראל דומה לרעיון בנין בית המקדש שנקרא נויו של עולם שבא להפוך עולם מנוול לעולם נאה. וכן גם חינוך ילדי ישראל מטרתו לעשות נפשותיהם של ישראל (שהושוו לכוכבים כי אף שנראים לנו רק נקודה קטנה, אבל באמת כל אחת היא עולם מלא), ובא החינוך לעשותן נאות ומכוונות לאביהן שבשמים. ולכן אמרו חז״ל כי מלמדי תינוקות הם בבחינת ״מצדיקי הרבים ככוכבים״. תפקיד החינוך הוא למצוא את הדרך אל הנקודה הפנימית של דרך החיים. כשהתורה ציוותה אותנו לבחור בדרך החיים, לא אמרה ״ובחרת חיים״ אלא ״ובחרת בחיים״, בתוכן הפנימי של החיים שהוא מלכות שמים ויראת שמים, שהיא המטרה הפנימית של ארץ ישראל ובית המקדש, וגם של החינוך הישראלי.



הרב אלי ודינה פעלו הרבה להכניס את המאור הזה לתוך החינוך. הנקודה הפנימית שבלבם הייתה יראת שמים. יש כאלה שהם יראי השם למרות השכלתם הכללית וכישרונותיהם הברוכים, אבל אצלם הייתה השכלתם הכללית ורוב כשרונם אמצעי ליראת שמים, כי השתמשו בכישרונותיהם התרבותיים לחיזוק תורה ומצוות.


הרב אומר - חז״ל אמרו ״כל המתעצל בהספדו של חכם״, לא אמרו כל מי שאינו מספיד את החכם, אלא הדגישו שגם כשיש מי שיספיד אותו אולם הוא מתעצל בהספדו הוא ראוי לעונש. כשאנו מסתכלים בדיוקנו של חכם, ושל צדיקים גדולים, צריכים אנו לראות בו שני צדדים, את צדו המעשי הגלוי, ויחד עם זה גם את צדו הרצוני הסתום, כמה רצון טוב היה טבוע בפנימיותו, בגנזי נשמתו הטהורה. משום כך הותר לנו להפליג בשבחו של חכם כיון שאין זו הפלגה כלל, אנו מזכירים את אותו צד הפנימי, את הגדולה שלא נתגלתה כלפי חוץ, אלא שאף על פי כן היתה קבועה ועומדת בתוך נשמתו של החכם והאירה מתחת למסכת המעשים וצללי הפעולות.


הרב אלי, מפארי גידוליה הנפלאים של מרכז הרב של רבנו ז״ל, של בית מדרשה של התורה הגואלת. היית מבני השורה הפנימית של המסתופפים בצל צח אורו של רבנו ז״ל, ופרי תורתו כמה טבעי ומתוק היה לחכך, והוא קבע את עיקר חותם אישיותך, עד שנעשית כמעין הנובע בה, וכל זה על יסוד ועם התמדת עמלך בלימוד הגמרא בעיון. תחילה אצל הרב מנחם בן יעקב ואח״כ עם הרב מרדכי ואח״כ בתור ר״מ בשבי חברון ועד עתה בקביעות של עיון מזורז עם קבוצה מהשכבה המבוגרת בישיבה, והעמדת עדרים עדרים של בני תורה, וכל הזמן בנכונות ובעיסוק בפועל לזכות את הרבים.


ביתכם פתוח לרווחה, אימוץ ילדים, שיחות לחתנים וכלות, עצות חיזוק תורה ויראה בדרך החיים. וכשדיברנו שצריך לעורר תנועת תשובה ועליה על יסוד משנת הרב באמריקה, מיד נענית ונסעת שנה תמימה כל חודש, ובוודאי פעולת צדיק לא תשוב ריקם, ואם לא בגלוי ודאי בסמוי נזרעו זרעים שעוד נראה צמיחתם ועלייתם. ודינה, בלִבה העדין והטהור כולה אהבה, מסירות ואמפתיה, עידוד וחיזוק בחוג רחב מאוד, לכל כך הרבה לבבות.


כמה גדול הוא זה האוצר אשר איבדנוהו בעווננו בעת זעם חרון אף די באש התבערה אשר התלקחה ביום השבת פרשת אלה פקודי המשכן משכן העדות. ופירש רש״י משכן משכן שני פעמים שנתמשכן על ידיהם. ובמדרש רבה תרומה היינו כשנתחייבו שונאיהם של ישראל כליה יהא מתמשכן עליהן. אמר משה לפני הקנייה רש״י משכן משכן שני פעמים שנתמשכן על ידיהם. ובמדרש רבה תרומה היינו והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם? אמר הקב״ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם, וכן הוא אומר ויהרוג כל מחמדי עין.


איך שדדנו, באיזה אופן נורא פתאום ״שדדו אוהלי, רֶגע יריעותי״, רגע שדד אוהלי. איך נפלו גיבורים, איך הורם הנשק בחמת עכשוב ע"י הרוצחים הנבלים והבזויים, חלאת המין האנושי ותועבת כל נפש ישרה. מלאים אנחנו כעת ממכאוב עמנו, מחרפת ארצנו, משפך דם קדושינו.


מי החולה על שברנו, ומי הנוקם נקמתנו, מי דורש משפטנו. ״חוסה ה׳ על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים, למה יאמרו בעמים איה אלוהיהם״! אמנם, דורש דמים ידון דיננו ודם עבדיו - קדושיו ייקום, וייתן עז לממשלתנו וצבאנו נירים קרן ישראל עמו וקרן משיחו, ״ויקנא די לארצו ויחמול על עמו״ (יואל ב' י״ח) ויתקיים ״ונתתי רוחי בכם וחייתם״ ומדינתו תהיה לשם ולתפארת בהר מרום כל ארץ חמדתו, ויראו שונאנו ויבשו, המה ילבשו בושת ועלינו יציץ ניזרו. שובו והתאזרו בגבורה בני גוי קדוש שומר אמונים, ראשי העם וגיבוריו, וצור ישראל יכונן מעשי ידיכם לטובה ולברכה.


ונשמות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע, ידושנו עונג בעדן ד׳ בשביעת צחצחות, ושמחת ישועת ישראל אשר תופיע, בעת תבוא, בקרוב מאוד, שנת שילומים לריב ציון, ״ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו״.


ולזכרון עולם בין המיוחדים שבקדושינו יהיו האהובים הנאמנים הידידים הטהורים הרב רבי אלנתן והרבנית דינה קדושינו, ובישועת ד׳ בגאולת עולמים יקיצו וירננו שוכני עפר.


ואויבי ד׳ יכלו וקרנות צדיקים תרוממנה ירעפו נאות ארצנו וגיל גבעות תחגורנה ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו ויבוא בהם גוי צדיק שומר אמונים סלה.


נתנחם בצפיית ישועה לגוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו ונזכור בהערצה ממעמקי לב ונפש את נשמות הקדושים החביבים והנחמדים הרב רבי אלנתן והרבנית דינה בלב מלא בכיית תמרורים. אך לד׳ דומי נפשי כי ממנו תקותי בתתו מציון ישועה לישראל תפארתו במהרה בימינו בקרוב.


הרב צבי ישראל טאו







67 צפיות

Comments


bottom of page