מעיין, אני בגן עדן... וחושבת עלייך. אוהבת דינה

שיר אהבה דולק כנר בשני קצותיו, כך היו הרב אלי ודינה הי״ד המחוברים כגוף אחד בקשר חזק ואוהב. יחד גיבשו דרך חיים מיוחדת ומשותפת, אהבה ללא גבולות לכל אדם. מאות אנשים הצטופפו בצלם. ביתם היה פתוח, הזמן לא נחשב בעיניהם כמשאב פרטי או רכוש שיש להתקמץ בו, עד השעות הקטנות של הלילה לימדו ושוחחו.


הרב אלי ודינה חיו חיי תורה ומתוך זה ידעו להיפתח לעולם המוסיקה, המדע, הפילוסופיה ובעיקר לאומנות הנפש, יחד עם זאת לכל אחד היתה אישיות משלו שהקרינה לכל עבר כאותו נר הדולק ומדליק אחרים ואינו חסר מאומה.


הנר כבה! הוא כבה כשהוא עדיין זקוף, מלא עוז והדר ומפיץ אור וחום, כאומר ׳עוד כוחי במותני, עוד דרך ארוכה לפני׳. הנר כבה בצורה אכזרית על ידי פראי אדם הצמאים לדם, אכזריות הנוגדת כל כך את רכותם ועדינות נפשם של הרב אלי ודינה.