איפה אמא?

מכתב של דינה להוריו של אלי ששהו לצורך עבודה לתקופה קצרה באמריקה.

שלום לכולכם,

כאן בירושלים הכל בסדר - שימו לב - הכל בסדר: סוף טוב הכל טוב והנה הסיפור שסופו טוב: טובי...

שושנה (כרמלי, דודה של אלי) התקשרה אתמול, כל כל טוב לשמוע ממנה. היא כמובן מאוד הצטערה לשמוע על... ורצתה לבוא לעזור!! והיא שבועיים אחרי ניתוח. היא כל כל נחמדה. אצלם הכל בסדר. היא רמזה לי דרך הטלפון (כל המשפחה ישבה שם) שיש כנראה קצת בעיות התנהגות עם שני, אבל היא לא פרטה. חוץ מזה אין חדש.

דוד (אח של אלי) היה כאן בארוחת ערב יום ראשון. החברותא לילה לא הגיע, אז הוא ניצל את העדרו לקבל אוכל מבושל.

לי היתה עבודה קלה כי לאלי היה קילקול קיבה והיו לי מספיק שאריות. היה נחמד לשמח אותו. הוא מאוד רוצה לשמוע מכם יותר.

ארי צריך לבוא אלינו לשבת, אבל הוא כנראה נוסע לקרית שמונה לחברים. לדוד יש אופרוף בישיבה אז הוא נשאר, אבל מרדכי צבי יהיה אצלנו לארוחת הלילה. הוא גילה שזה לא יותר מרבע שעה הליכה מכאן לישיבה, כך שאפשר להתארח אצלנו בלי לבזבז זמן ולחזור מיד לישיבה.

באופן כללי הוא בסדר ואני מתרשמת שהוא לא אוהב להתארח הרבה - רק מידי פעם (לצאת ידי חובה) ושאר הזמן הוא מאוד מאוד מתמיד.

אצלנו הכל מצויין - הילדים בריאים ושמחים. לבת שבע יש מסיבת חומש ביום שני אחה״צ. עושים עסק גדול מאוד על זה שמתחילים ללמוד מתוך החומש. אמהות חייבות להיות וגם לסבתות מותר. חבל... אבל נצלם בלי נדר.

לפני שבוע הוזמנתי לבית הספר לפגישה עם האחות יחד עם בת שבע. זו בדיקה שגרתית שכל ילדה בכיתה א׳ עוברת. שאלו כל מיני שאלות על ההתפתחות שלה - כאילו שאוזניה לא קולטות כל מילה. בשלב אחד הם שאלו אם יש לה חברות בבית ספר ועניתי ״אני מניחה שכן״ - אז פתאום קול צץ מהצד השני של החדר ״כן!״...

אותו בוקר, אלי לא הרגיש טוב (הקילקול קיבה - כאמור) ואני נסעתי עם המונית שלהם ועם צבי לקרית משה. חשבתי שאולי אני יכולה לעזור להנהלה של החיידר (תלמוד תורה מורשה), כיוון שהרבה מהמלמדים והגננות חסרו באותו יום. לא התכוונתי להיות ממלאת מקום, רק אולי לשבת כמה דקות עם הילדים עד שימצאו ממלא מקום אחר.

שמחו מאוד לראות אותי ובקיצור, אותו בוקר אני הייתי הרב של גיל חמש (או אולי רבנית), חווייה! ברוך השם, היה מאוד מאוד נחמד, נהנתי מאוד וכנראה להם גם היתה יראת כבוד ממני - אשת הרב, וגם אותו שם כמו הגננת (צירוף מאוד מוצלח) ולא קיבלתי הטיפול הרגיל שהם נותנים לכל ממלא מקום אחר.

איזה חביבים! התפללו, נהנו מאוד כשאני לא ברכתי אתם על הציצית ו״שלא עשני אשה״, ואחר כל סיפרתי להם סיפור שהמצאתי תוך כדי דיבור.

למחרת, אלי אמר לי שהם סיפרו את שוב מילה במילה.

כשרציתי לשחרר אותם קצת להפסקה, לא רצו לצאת - השוויצרים רצו להראות לי איך הם יודעים לקרוא.

אלי אמר לי שהוא סיפר לכם על צבי עם ה דובי שבט שלו (מזכיר לי את שרה בטבת - מכירה אותה?) הוא כל כך חמוד.

וגם נחמה. היא צוחקת כל הזמן וכבר מצליחה קצת להתקדם בכיוון קדימה, אם כי זה רחוק מאוד מזחילה. היא כבר יושבת בכסא גבוה ועם חוסר השיניים אוהבת לאכול חתיכת תפוח והכי אהוב עליה זה תמרים.

שמתי לב שכבר מתחיל להיות לה שכל. אם אני מכסה את העיניים בידי ושואלת איפה אמא? איפה אמא? היא צוחקת ומנסה להזיז את הידיים שלי על מנת לראות את פני.

וכמובן היא מפטפטת - דדדדדדדדד, נננננננ, מממממ, גגג וכו׳.

... הילדים מאוד נהנו מהמכתב שלך, אורי, ובת שבע מיד ניגשה לכתוב לך חזרה, אבל אם שמת לב, היא כתבה לך כמעט בדיוק מה שכתבת לה.

כשהערתי לה על כך, עם תוספת: ״מה, את עצלנית?״ היא צחקה וענתה לי: ״אבל גם לי מעניינים הדברים האלה עליו, לא רק לו״. הכוונה שגם לה מעניין לדעת אם אתם בריאים, וגם היא רוצה שתשלחו לה הרבה מכתבים וציורים. אז כיונת בדיוק לדעתה ולא נשאר לה אלא להעתיק את מכתבך בחזרה (זה לא מדוייק - היא הוסיפה כמה משפטים מקוריים משלה).

צבי לא כתב כי הוא ״שכח״. זה התירוץ שלו לכל: ״למה דרכת עלי?״ - ״שכחתי״

״למה שברת את הכוס?״ - ״שכחתי״

״למה אתה לא משחק עם יואל?״ - ״שכחתי״

זה מילת השבוע שלו. ועוד מילה שהוא אוהב בימים אלה זה מילא (כמו ״מילא - זה לא משנה״). רק שהוא לא מבין את הפירוש של המילה, אז הוא פשוט מכניס את זה לתוך דיבורו מדי פעם - לפעמים כשם עצם (״המיטה המילא הזאת - היא רטובה״), או אולי כפועל והרבה הרבה כתואר (״עדינה היא מילא״). אפשר להתפוצץ.

אף על פי שיש לי את כל העמוד הזה, אסיים כי זה קרוב ל 11:00 ואני הרוסה. אמש ישנו אצלנו עדינה ואדרת ו 3 שלי ואלי לא היה. הם העסיקו אותי עד די מאוחר, ומהיום ב 6:30 בבוקר. שיהיו בריאים!

דרך אגב, לקחתי את ההצעה שלך (איך אומרים את זה באמת?) והביאו לי את המייבש המתקפל הזה שהיה לך בשביל לייבש בגדים ליד התנור. אולי יקל קצת על מצוקתי. עכשיו די קר ורטוב - אבל כמובן אין מה להשוות לאצלכם.

טוב. אגמור כאן. מאוד היינו רוצים לשמוע יותר על העבודה של אבא (הרב משה הורביץ) שם, ומה הוא עושה, ואיך הרגשתו, ואם הוא מצליח, והאם יש סיפוק...

תרגישו טוב. אל תדאגו!!

תכתבו הרבה מכתבים (וגם ציורים..)

באהבה רבה,

אלי, דינה, ובת שבע וצבי ונחמה

נ.ב. לפנינה זייני נולד בן היום! זהו מספר 6. דוד, שפרה, בצלאל, יסכה, יצחק ו ? מזל טוב!