החתונה

כאשר היה בני בן שנתיים וחצי לערך, יצאתי אִתו ועם בתי אל החצר, לברך על הגשם שירד בחוץ בעוצמה רבה. התפתח שם דיון מעמיק בין הילדים:

בתי שאלה: ״מה מתפלל ד׳ עכשיו, כשאנו מתפללים על הגשם?״.
הבן שלי, ברצינות רבה ובכובד ראש, הסביר לה ש ״לד׳ אין פֶּה!״.
והדיון המשיך: ״מה, אתה רוצה לומר לי, שלד׳ אין פרצוף!?״
והבן שלי ענה לה: ״לא, יש לו רק יד ובטן״.
״ולמה הוא צריך יד ובטן?״ שואלת היא,
והתשובה – ״הוא צריך יד כדי לפתוח את המים״.
״ולמה הוא צריך בטן?״
והקטן בשלו – ״מה זאת אומרת, לאיפה תהיה מחוברת היד שלו?״.