יום אחד באו הכורתים, כרתו את העץ

אשירה

אחיינית


לסבא וסבתא שלי,

פעם היה שתיל קטן ורך, שבחורף היה לו קר, ובקיץ חם.

שרעד בצינה, והזיע בחום.

היו פעמים בהם נראה היה שהשתיל כמעט ונשבר,

אבל למרות הכל הוא נשאר יציב.

ועם הזמן, הוא גדל והתחשל.

הרוחות חזקו אותו, והקוצים אף על פי שדקרו, העניקו לו כוח.

וביום אחד אביבי מאד, הוא ראה לידו אילן גדול וחזק, שכמוהו, גם היה פעם שתיל.