top of page

הייתי נכנסת אל הבית בלי לדפוק. הרבה אנשים הרגישו חופשי להיכנס ותמיד היו בבית אורחים.

לבית של הרב אלי ודינה היה פתח מהדשא אל המטבח, מרוב שהרגשתי בנוח, הייתי נכנסת אל הבית בלי לדפוק. הרבה אנשים הרגישו חופשי להיכנס ותמיד היו בבית אורחים.


דינה לימדה אותי פסנתר, הייתי באה פעם בשבוע ללמוד ומאוד נהנתי. מאוחר יותר, באולפנא היא היתה המורה שלי למגמת מוסיקה, היא לימדה אותנו להקשיב ולזהות מהשמיעה והיא לימדה אותנו מושגים במוסיקה.


כשהייתי בבית שלהם תמיד התחשק לי לנגן בפסנתר, היו שם הרבה ספרי תווים עם שירי ארץ ישראל, לא תמיד זה היה מתאים כי הרב אלי למד בחדר הלימוד הסמוך, אבל לפעמים הוא היה שם אטמי אזניים ואז היה אפשר לנגן חופשי.


הרב אלי היה תלמיד חכם ורוב הזמן עסק בתורה, אבל הוא גם היה מוכשר מאוד בידיים ואומן. הוא עבד בעץ ובנה דברים מקסימים, כמו הספריה שהיתה בסלון ומכתבה ענקית בחדר של הבנות, הוא גם היה מטפח את הגינה, במיוחד אני זוכרת את הפרח דליה שהוא שתל בחזית הבית והיה ממש כיף ויפה להיכנס לבית.


הרב אלי גם אהב מאוד לצלם, כששיר הנכדה הראשונה נולדה, הוא לקח אותה לגן שעשועים מול הבית וצילם אותה עוד ועוד.


הרבה מהמפגשים של הסניף היו בבית שלהם, נחמה היתה פעילה בסניף ותמיד היא הזמינה וזה היה ממש נעים להגיע ולשבת שם, היינו יושבות שעות על הספות. בין הספות היתה קופסת עץ עם תמונות, בעיקר תמונות של הנכדים שהרב אלי צילם.


אחת התכונות שאני ממש זוכרת מדינה היא היכולת שלה לתאר לפרטי פרטים כל פרט, כל חוויה, אפילו את המוסיקה היא היתה מתארת לפרטי פרטים ולפעמים תוך כדי תיאור היא יכלה לבכות מהתרגשות.


אני זוכרת שדינה תיארה לפרטי פרטים שמלת כלה מחתונה שהיתה בה. היכולת שלה לתאר לפרטי פרטים ולהתרגש מהתיאור היתה חלק מאהבת האומנות שבה. היא שמה לב לאסתטיקה וליופי באומנות ובמוסיקה.


הייתי חברה של נחמה ומדריכה של שולמית ותלמידה של דינה לפסנתר ובאולפנא.


יסכה (עמרני) צורן







מצגת תמונות



מצגת תמונות שח הבית והחצר



Comments


bottom of page