top of page

דינה היתה מאוד מודאגת, לפתע אלי נעלם לה, לאחר חיפושים רבים נמצאה האבידה רדומה על ספסל בגן ציבורי

חוויות למכביר היו מנת חלקנו, את הילדים הרכים גידלנו יחדיו. בת שבע החמודה, וצביקה המתולתל.


גם את שכונתנו פאג״י, לא נשכח לעולם, מפני שתמיד היינו שנינו חריגים ושונים מהאנשים שגרו בשכונ, מריצה ומגרטה, מליצ׳וט ומחוה לאה.


לכל בן אדם שגעונות משלו, לא נשכח את הצבעים ששלטו בקירות ביתם, צבעי הכחול והירוק.


אנשים מיוחדים הם היו, עד כדי כך שאפילו את המפתח לדירתם לא היה להם. תמיד ביתם היה פתוח לכל דיכפין.


דוד יסול, קרוב משפחתה של דינה, היה מגיע כמעט כל יום אחר הצהריים, ארלין, בת דודתה של דינה, הייתה בת בית אצלם. משפחת זייני ועוד הרבה חברים.


דלתם היתה פתוחה לאורחים כביתו של אברהם אבינו ע״ה.


חיוך עולה על פנינו בזוכרנו שבאחד הימים דינה היתה מאוד מודאגת, כי לפתע אלי נעלם לה, לאחר חיפושים רבים נמצאה האבידה רדומה על ספסל בגן ציבורי ברמת אשכול.


יהושוע וציפי כיטוב



מצגת תמונות מחיינו בפאג״י - ניתן ללחוץ על החיצים שבתמונה














Comments


bottom of page