top of page
  • צבי

צבי הורביץ בדברים לזיכרם של הוריו הרב אלי ודינה הורביץ הי״ד - טקס יום הזיכרון בקרית ארבע תשפ״ב 2022


בשנה האחרונה עברתי על מאות שיעורים שהוריי העבירו כאן באולפנה, בישיבת ״שבי חברון״ ובמקומות נוספים שבהם לימדו. נמשכתי אחר חלום שלי להמשיך ולהפיץ את אישיותם ודרכם. ליקטתי מהדברים לאתר אינטרנט שהקמתי ולספר שהוצאתי לזיכרם.


כל כך הרבה חלומות, מחשבות ושאיפות ניבטים מהכתבים. עוצמה אדירה. הכאב על הרצחם והסתלקותם הפתאומית הוא עצום, אך האמונה שלהם בנצחיות עם ישראל ובהמשכיות הנשמות, נותנים לי את התחושה שהם איתנו לנצח ובכוחם עדיין להשפיע ולחזק.


אבא העיד על עצמו שהוא נולד בהפוגה בין החלק הראשון של מלחמת השחרור, שבו שחררנו את מישור החוף, הגליל והנגב, לבין החלק השני של המלחמה שבו שחררנו את ליבה ולב ליבה של ארץ ישראל.


אמא נולדה בבית מתבולל בארצות הברית וחלמה בנערותה לעלות לישראל. ביומנה היא כתבה: ״יומני היקר, אני כל כך רוצה לנסוע לארץ ישראל, אני כל כך רוצה ללכת לכותל המערבי!!! הלוואי שיכולתי. הייתי נותנת הכל!!״. אמא זכתה והגיעה לארץ שכל כך אהבה.


אבא ואמא הגיעו לכאן. לעיר האבות, היכו שורשים, התעמקו והתעצמו דווקא פה.

כאן על אדמת טרשים זו, נבטו זרעי האומה הראשונים. כאן קמו אדירי רוח שהעמידו את הדרישה המוסרית במרכז החיים - להיטיב, להביא מזור לכל חולה ומתייסר, לסעוד כל כושל, כל נדכא וקשה יום.


כך פעלו אבא ואמא. כאן בין שבילי הקריה, בספריה, בסופר, בקופת חולים ובבנק, האירו פנים בחיוכם הטוב לכל הפוגש אותם, הקשיבו ופתחו את ביתם לנזקקים, לעולים חדשים, לשכנים, לבנות שירות ולתלמידים הרבים.


אמא ואבא הגשימו את חלומם וגידלו פה משפחה שממשיכה לגדול ולהתרחב. הם חינכו מאות תלמידים ותלמידות, לימדו חתנים וכלות ושידכו זוגות שממשיכים את הנצחיות של הגברת הטוב והחסד בעולם.


בשבוע שעבר, מצאתי מאמר שאמא כתבה על חשיבות תשומת לבו של המחנך לחזק את הכוח הכיתתי כקבוצה -קבוצה שכל אחד מיחידיה תורם את ייחודיותו לכוח גדול.


המסר נכון גם לכוחה של קהילה ותרומתו הייחודית של כל אחד לכוח הגדול הזה. קרית ארבע היא לא אותה קריה בלעדי החברים שהלכו. הקריה שלנו חסרה מאוד את תרומתו המיוחדת של כל אחד מחבריה הרבים שאינו איתנו.


אבא ואמא שכל כך אהבו את הקריה, את המרקם האנושי המיוחד שמאפיין את המקום הזה, תרמו מאוד לקהילה ונתרמו ממנה רבות.


רציחתם הנוראית, כאן, בתוך ביתם, באמצע סעודת ליל שבת, תוך כדי שלמדו יחד סוגיות לקראת פורים, היא קשה מנשוא והאדוות של הרצח ממשיכות להכאיב מאוד גם היום במעגלים קטנים וגדולים.


החלום לשֶבת עם ילדינו סביב שולחן הסדר כשהם מרותקים לסיפוריו של סבא שלהם. לראות איך אבא משגע את הקטנים ואיך אמא מפנקת אותם ומספרת להם סיפורים. לצחוק איתם, להתווכח ולדון בשאלות הגדולות עד השעות הקטנות.


החלום הזה ועוד חלומות רבים - נגדעו, אבל הנחמה היא אותה אמונה נצחית וריבוי הטוב בעולם. כפי שמתומצת בכותרת מאמר של אבא שכתב: ״הצורך הדחוף ביותר של זמננו הוא חינוך עמוק ומקיף יותר מאי פעם והחינוך מתחיל באברהם אבינו וברוחו השוכנת בחברון״.












































514 צפיות

Comments


bottom of page