גבול שומר

סיפור המראה את המשפחתיות המאוד מאוד חזקה אצל הרב אלי.

מאז שאני בחור, הרב אלי היה מזמין אותי כל שנה לסעודת פורים אצלם בבית. הבחורים מהישיבה היו מגיעים, אצל כל הר״מים, אחרי הסעודה בישיבה ומגיעים לקראת סוף הסעודה. אחרי שהתחתנו, היינו ממשיכים להגיע לסעודות פורים אצל הרב אלי ושנה אחת, בזמן שלימדתי בישיבה, הגיעה דרישה לראש הישיבה מהבחורים שביקשו לסעוד את כל הסעודה אצל הר״מים כדי שהסעודות יהיו יותר מרוממות. שכל שיעור יסעד בביתו של הר״מ שלו. הישיבה תדאג לאוכל, לסירים, לציוד, להכל.. בכדי לא להכביד על המשפחה.


המשמעות של זה, שאני ואשתי לא נוכל לבוא להיות בסעודה אצל הרב אלי. התקשרתי לרב אלי להתייעץ איתו מה הוא אומר, אבל הוא נרעש בצורה שלא ראיתי דבר כזה. הרגשתי שאם הייתי עומד לידו זה היה סכנה, הוא כמעט התפוצץ, הוא אמר ״אני עכשיו מתקשר לרב בלייכר, לא יכול להיות דבר כזה, זה הרס המשפחות. לא יכול להיות שהמשפחה... אי אפשר לערבב. אני עכשיו מתקשר אליו״.


הרב אלי התקשר לרב בלייכר, אני לא שמעתי את השיחה, אבל כנראה שהיא לא הייתה פשוטה. אני התקשרתי אחרי זה לרב בלייכר והוא אמר לי: ״כן, הרב אלי דיבר איתי, הוא אמר לי מה הוא חושב, אבל בסדר, אז שאליו לא יבואו״.

שתי הנהגות, הרב בלייכר ראה את זה כמשהו שהוא טוב גם למשפחה: ״זה בחורים, זה רוממות. מה הבעיה? אנחנו מביאים להם את כל האוכל, את הסכו״ם ואת הכלים, ואחרי זה ישתפו להם את הכלים ואת הריצפה... הכל טוב״.


אצל הרב אלי זה היה ׳ייהרג ובל יעבור׳ לא יקום ולא יהיה!