אתה דובי שבט

לכבוד אבא, אמא ואורי


שלום וברכה, מה שלומכם? בריאים, שלמים, נהנים? אל תקמצו במכתבים. מאוד אנו משתוקקים לשמוע מה קורה אתכם לפרטי פרטים ומאוד מאוד מתגעגעים שתחזרו כבר הביתה. ירושלים פשוט לא אותו הדבר בלעדיכם. גם הילדים מתגעגעים ושואלים יום יום מתי תחזרו.


לצבי קשה לעכל את העובדה שכל הסבים והסבתות שלו באמריקה (לא שיש לו מושג מה זה אמריקה) והוא מתכנן לעצמו תכניות איך שלפסח כולם יבואו. הוא דייקן מאוד והוא חוזר לעצמו, פעם אחר פעם, איך יביאו את המזוודות במכונית לנמל התעופה, ויחכו בתור, ויעלו על המטוס וכו׳ וכו׳.


בת שבע, ב״ה, בסדר, פורחת ומתפתחת, שמחה מאוד בבית ספר. אנחנו שמחים שהעברנו אותה כיתה, לא בגלל שהמורה משהו מיוחד (בכלל לא), אבל היא מרגישה טוב בחברה שם, יוצרת קשרי ידידות חדשים, ובאופן כללי טוב לה.


פעם בשבוע אני נותן חוג לחברות שלה (כיתה א׳ וב׳) בחומש, ואז היא נשארת בקרית משה כל היום ובערב חוזרת איתי.


כשתיארתי את קשיי שרי לעזוב את חרן, ששם היו כל החברות שלה וכו׳ ושאלתי: ״מה אתם חושבים שאברם עשה? הכריח אותה לבוא אתו? השאיר אותה שם?״ בת שבע ענתה, כדבר המובן מאליו: ״הוא לקח גם את החברות שלה״.


צבי שמח בחד